ועדת חקירה בלוז

כל העניין של ועדת חקירה, הוא לא עקרוני. אני בעד ועדה שתנקה את ישראל ממשהו שאני חושב שהיא לא אשמה בו (הפרת החוק הבינלאומי, פשעי מלחמה). שתהיה ועדת כיסתו"ח, כנגד האשמות לא הוגנות מבחוץ. אני בעד שהוועדה גם תנקה את החיילים מהאשמות שיבואו כאילו הם פושעי מלחמה, או, אם חלילה היו פשעים כאלה, שתצביע עליהם. אני גם בעד שברק וביבי – הצמד המופקר, האוחז בכיסאות תוך סיכון כולנו – יעוף כבר מהמקום שהוא תופס ליד הגה הספינה שאותה הוא לא יודע לנווט. אבל האמת היא שלא ועדת חקירה יכולה או צריכה להעיף אותם.

עד כמה שאני יכול לראות אין שום דבר לא חוקי במה שהם עשו בפרשת המשט. הם החליטו לא לתת למשט "פעילי השלום"  לחדור את הסגר. זו החלטה לגיטימית למרות שהיא קצרת ראות, וגרועה. המבצע שעליו החליטו השתבש, והנזק שנגרם הוא עצום. אבל גם זה לא הופך את ההחלטה עצמה ללא לגיטימית. ועדת חקירה לא יכולה להדיח מישהו על חוסר דימיון, או קוצר ראיה, או מדיניות גרועה. התרופה בדמוקרטיה נגד טיפשות, חוסר מדינאות, ואחיזה נואלת בכיסאות, היא החלפת השילטון בדרך פוליטית. אז עכשיו זה תלוי בזירה הזאת על כל מרכיביה: בחבורת חסרי עמוד השידרה של מפלגת העבודה, שבמקום לעבור לאופוזציה ולהתחיל להתארגן נגד השלטון הגרוע הזה, נאחזת בכיסאותיה, באלה מהליכודניקים שידעו שטובת המדינה קודמת לטובת המפלגה, באופוזיציה שתכלכל את צעדיה בשכל (ותהיה מוכנה להיכס לממשלה אם יסתלכו ממנה הקיצונים והיא תשנה את מדיניותה), ולבסוף בציבור שידע להעניש את הממשלה הזאת על מה שציבור, לא ועדת חקירה, צריכים להעניש אותה: העדר חזון ודרך, העדר כישרון, חוסר תפישה מוחלט של הסכנות העומדות לפנינו. אז לא. ועדת חקירה אולי תסתום כמה פרצות, תבדוק אם היו מחדלים בביצוע. אבל לא יותר.

ויגיע גם זמנן של ההפגנות. ראיתי את הדיון מתחת. ותמהתי – יחד עם שרית שהעיר כאן הערה נבונה – על כל אלה שאמרו, 'אבל מה ההבדל בין ההפגנה של השמאל הלאומי, להפגנה של שלום עכשיו אחרי המשט?' אז בפוליטיקה לפעמים תזמון הוא כל ההבדל. המקרה הזה הוא לא כל ההבדל, אבל הוא הבדל מכריע בכל זאת.

  • אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
  • כתובת טראקבאק: http://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=643
  • תגובות ב-RSS

3 תגובות לפוסט ”ועדת חקירה בלוז“

  1. מאת חץ בן חמו:

    גדי, ראשית "יסתלקו" ולא "יסתלכו".
    דבר שני, יש פה גם עניין של מדיה: מה אתה חושב מר ישראל ישראלי ראה בטלויזיה בהפגנה של השמאל? דגלי טורקיה ושמאל קיצוני שקוראים קריאות נגד ישראל, כך שמר ישראל ישראלי לא כל כך בטוח שירוץ עכשיו לתמוך בשמאל, ובכלל כשמסתכלים על המפלגות בשמאל לאחרונה, אפשר לראות בבירור כמה הם ירו לעצמם ברגליים והצליחו לגרום ל"קולות הצפים" לפזול שוב ימינה. אם היום אחד העיתונים יריץ מדגם בחירות על יותר מ-500 איש, תהיה בטוח שהימין לוקח שוב ובגדול.

    השמאל (ואני מכליל כרגע גם את ה"שמאל הלאומי") לא נותן כרגע שום הצעת פתרון. השיטה של לסמוך על הפלסטינים הוכיחה את עצמה כשיטה גרועה, ואינני חושב שהרעיון של "כח בינלאומי" שיחצוץ בין ישראלים לפלסטינים בירושלים לדוגמא יהיו לו הרבה תומכים (למעט בשמאל כמובן).

    מה יוצא לנו מכל זה? מר ישראל ישראלי ואחרים יסתכלו על הימין כ"רע במיעוטו" ויעדיפו את זה מאשר את השמאל.

  2. מאת דרור ק:

    אם ועדת החקירה תהיה ישראלית או פרו-ישראלית, היא תקבע שהחוק הבינלאומי נשמר למהדרין מן המהדרין. אם הוועדה תהיה פרו-טורקית/פרו-ערבית/פרו-פלסטינית היא תקבע שהייתה הפרה בלתי נסבלת של החוק הבינלאומי. שתי המסקנות תהיינה נכונות באותה מידה. מניסיון שלי בקריאת אמנות בינלאומיות, ופרשנויות מוסמכות שלהן, אפשר להצדיק באמצעותן כמעט כל דבר (בגבולות הטעם הטוב).

    קיבלתי פעם הסבר משפטי מלומד שעל-פיו פלסטין היא כבר מדינה לכל דבר ועניין, והסבר משפטי לא פחות מלומד שעל-פיו אין שום דבר שיכול להיקרא מדינה פלסטינית. שמעתי גם הסבר מלומד שעל-פיו המנדט הבריטי היה למעשה מדינה ערבית-פלסטינית עם עצמאות מושעית, שעצמאותה לא מומשה בסופו של דבר עקב הקמתה הבלתי-חוקית של מדינת ישראל. אבל לא אלמן ישראל – יש גם הסבר משפטי מלומד (של משפטן לא-ישראלי ולא-יהודי דווקא) שמסביר שהקמת מדינת ישראל הייתה חוקית גם לשיטת המחמירים.

    בקיצור, הפוך בו והפוך בו דכולא בו. החוק הבינלאומי הוא כמו חנות בשוק של העיר העתיקה בירושלים. כל סוחר שם מציע כפֿיות, טליתות וצעיפים מעוטרים בצלבים, תלוי מי הקליינט שעובר מולו במקרה באותו רגע, כך גם משפטנים בינלאומיים יספקו כל חוות-דעת שמתאימה לאקלים הפוליטי.

  3. מאת שרית:

    הי גדי, מסכימה עם כל מה שכתבת כאן.. ו..המ.. אני בת. שרית, כמו שרה – אבל בקטנה :)