אפריל 30, 2010
ציטוט – יעל כהן, מתא “אופק” על מי משחיר את פני ישראל, הימין או השמאל
…השתתפתי בסמינר של ישראלים, פלסטינים וגרמנים, שאירח נציגים מתנועת "לוחמים לשלום" – פלסטיני, איש פתח שניסה בעבר לפוצץ מבנה ישראלי, אך היום הניח את נשקו, וישראלי, חייל בנח"ל, שסיפר על שראה במחסומים בעת שירותו. כמובן שהישראלי היה ביקורתי ביותר כלפי המדיניות, הממשל והצבא הישראליים, והפלסטיני, אף הוא, השמיע ביקורת חריפה ונוקבת נגד ישראל. באורח פלא, ביקורת על התנהלות הפלסטינים נעדרה מהשיח כליל. כלומר, אליבא ד"לוחמים לשלום" יש צד אחד הנושא באחריות בלעדית לסכסוך – ישראל. בסיום השיחה פנה הפלסטיני אל הגרמנים ואמר: "אנא, אנחנו צריכים את תמיכתכם. בבקשה, עזרו לנו להפסיק את השואה החדשה". הבטתי בתדהמה על החייל הישראלי, וראיתי ששריר בפניו לא זע. קמתי ועזבתי את החדר במחאה. הזדעזעתי מכך שהישראלי ישב לצד הפלסטיני והכשיר את אמירתו המזעזעת. (למאמר המלא בהארץ. כן, זה התפרסם בהארץ, תאמינו או לא…)
אז הנה מסר קצר, מחוגי השמאל הלאומי: השמאל שהקים את הארץ הזאת שאף לחלוקת הארץ גם בלי שלום. השמאל הישראלי של היום התחתן עם השלום עד כדי כך שהוא לא יכול לחלק את הארץ. הוא לא יכול לחלק את הארץ, כי הוא ממשיך להאשים רק את ישראל בזה שאין שלום. הוא מוכן לעצום עין מול העובדה שכבר היה שלום בשנת 2000, אם הפלסטינים היו מוכנים לוותר על זכות השיבה. הנטייה הזאת להאשים רק את ישראל הפכה את השמאל לקרעכצן מתמיד. נמשיך להאנח על כמה אנחנו איומים. אבל מי איום זאת לא השאלה. השאלה היא איך לחלק את הארץ לשתי מדינות, והשמאל המתעלם מן הסירוב הפלסטיני לא מקדם חלוקה, אלא מאפשר להמשיך למנוע אותה. זאת האמת. הוא ממשיך לרדוף אחרי מיראז' השלום, במקום לחתור לחלוקה גם בלעדיו. מספיק עם הסלוגן הזה, "שלום עכשיו". הגיע הזמן ל"שלום אחר-כך, חלוקה עכשיו".
אפריל 30, 2010 at 9:20
הימין פועל למען חלוקה בתנאים שהוא מעדיף: מובלעות פלשתיניות בתוך המדינה היהודית. כל מה שהשמאל יכול לעשות באופן חד צדדי כדי לקדם את החלוקה שהוא תומך בה זה לפנות התנחלויות.
.
אני מציע את המסר הפשוט הבא לשמאל: הדבר הנכון בשביל היהודים במדינת ישראל הוא לפנות את ההתנחלויות, ולהשאיר בשטחים את הצבא עד שנוכל להסיג אותו בביטחה.
.
כך אנחנו מבטיחים תקווה מבלי לאבד בטחון, וגם משפרים את המצב מול הפלשתינים ומול העולם.
.
הבעיה הגדולה, כמובן, היא שפינוי ההתנחלויות יגרום סבל רב למתנחלים. לשם הפחתת הסבל במעט, יש למצוא מימון (זר?) לשלל תמריצים שימתיקו את הגלולה המרה של מעבר הדירה.
אפריל 30, 2010 at 11:15
זאת גם החוויה שלי מהמפגשים האלו,
וזאת גם הסיבה שאני לא מגיע אליהם יותר.
אתה יושב שם בתוך ים של נכבה-סקסואלים שמתסכלים על איזה אקס או סמי טרוריסט שמוכן לדבר איתם על שלום, בתנאי ששלום משמעו כניעה מוחלטת של ישראל וויתור של כולנו על זהותנו, ואתה לא מבין איך האנשים האלו חושבים.
אני זוכר את הפעם האחרונה: מישהי מאיזה כפר צעקה ש"המנהיגים שלכם הם הבעיה! אתם לא מוכנים לעשות שלום!" ובחור שעל שיער שיבה אמר לה "כן, כן. את צודקת, אם רק *הם* היו מוכנים לעשות שלנו, אז הכל היה בסדר. אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים, מפגינים והכל, והעמדות שלהם משתנות כל הזמן, ונראה לי שיהיה בסדר."
והוא לא הציע בכלל, או חשב או שקל להציע שגם היא צריכה לעשות את אותו הדבר ולהתעסק בצד שלה בשלום, או שינוי עמדות מנהיגיה, או משהו.
פשוט קבלה מוחלטת של האשמה. כמו סנדרום שטוקהולם, רק בגדול.
אפריל 30, 2010 at 12:08
מדבריך אולי ניתן להבין כי תנועת לוחמים לשלום תומכת בשלום לפני חלוקה.
מעיון מהיר באתר שלהם ניתן לראות כי לא כך הדבר.
http://www.combatantsforpeace.org/?lng=heb
אפריל 30, 2010 at 12:56
יוסי,
אחרי הסבל שעברו אלו שפונו מגוש קטיף, אני בספק אם תמצא ולו מתיישב אחד שיאמין להבטחות מעין אלו. תשאיר בשטחים רק את הצבא? נקודת לחץ מצויינת לפלסטינים לתת ולתת בלי שיתנו מהצד שלהם מאומה.
גדי, חלוקה עכשיו ושלום אחר-כך? שוב אנחנו חוזרים על הטעות עם רצועת עזה? לא למדנו כלום מכך?
אפריל 30, 2010 at 14:48
הייתי אתמול בכנס באוניברסיטת ת"א לציון 3 שנים לפטירתה של טניה ריינהרט.
במושב השני הרצה אילן פפה. היו לו כמה מילים עליך, גדי, אבל נניח לזה. במשך השעה הארוכה שהוא דיבר לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. אז החלטתי לספור. שש פעמים, לא פחות, הוא טען שישראל מבצעת טיהור אתני והשמדת עם בפלסטינים. אף ציוץ מהקהל.
אין ספק שמדובר בג'נוסייד הכי פחות מוצלח בהיסטוריה. כשבשישים שנה "מצליחים" להרוג פחות ממה שאסד הרג בשבוע (בחמה), או בעשרים שנה פחות ממה שהסרבים הרגו ביום (בסרברניצה), וכשתוחלת החיים של העם המושמד עולה ב-30 שנה מאז תחילת ההשמדה, מישהו שם בוואנזה הציונית צריך לעשות איזה שיפט מחשבתי רציני.
אבל לך דבר לקיר.
אחרי זה כשצ'יקי התחיל להקריא את שירו "שר הבטחון! רוצח ילדים!" לצחוקו הרועם של הקהל, הלכתי.
אפריל 30, 2010 at 15:03
כל מילה כמעט נכונה, למרבה הצער.
אפריל 30, 2010 at 16:53
כבר כתבתי את זה מלא פעמים! הסמול הרדיקלי הוא לא שמאל אלא מוטציה מכוערת ועקומה של השמאל שבינו ובין הומניזם סולידריות ושיוויון אין דבר וחצי דבר, אל תתנו להם קרדיט של אנשים מוסריים הם לא ראויים לזה. נ.ב אני לא יודע מה אמר פפה על גדי אבל אין לי ספק שלא צריך להתרגש מהגמד האינטלקטואלי המגוחך הזה, בכול זאת מדובר בהיסטוריון סוג ז ופוסט מודרניסט בהכרה, וכן זה גרוע כמו שזה נשמע.
אפריל 30, 2010 at 18:58
חץ, אתה טוען שפינוי ההתנחלויות הוא "לתת ולתת בלי שיתנו מהצד שלהם מאומה". ככה אתה תופס את הסכסוך איתם? אנחנו נותנים ונותנים והם לא נותנים כלום?
נו, טוב.
בכל מקרה, אני מאמין שצעדים פייסניים שמראים לצד השני שכוונותינו טובות ושאנחנו מבינים את מצוקתו, הם הדרך ליישב סכסוכים, ולכן (בין השאר) אני בעד פינוי ההתנחלויות.
אפריל 30, 2010 at 20:34
יוסי, פינוי התנחלויות שלא במסגרת הסכם כלשהו הוא נתינה שאף אחד לא ערב למה שיקרה אחרי שתיתן.
אומר לך יותר מכך: זהו אחד הדברים שהכי מתסכלים אותי אישית בכל דיאלוג שלי עם כל מיני שמאלנים (בין אם הם בעמדה של גדי או שמאלה מכך). איש לא ציפה שהחמאס, שלא היה לו אפילו עשירית מהאמל"ח שהיה לרש"פ בעזה יכבוש את עזה עם כמעט כלום תוך שבוע. איש לא ציפה שאזרחי הרש"פ יצביעו בהמוניהם לחמאס (ולפחות לפי סקרים של אוניברסיטת אנג'ח הם יצביעו *שוב* לחמאס בהמוניהם אם מחר מתקיימים בחירות לדוגמא), ואיש לא ציפה שיהיה לנו פה חמאסטן.
אני ימני בדעותיי, אבל אני גם ריאליסט. מאיפה לכל הרוחות שואפים בשמאל את האופטימיות הזו שכל זה לא יחזור על עצמו? מדוע בעצם גדי ואחרים בשמאל חושבים שאם תמסור שטחים בלי הסכם זה לא יקרה שוב?
רוצים להחזיר שטחים? אחלה. תוריד את הפלסטינים מהעץ שהם טיפסו עליו (תודות לאירופאים, רוסים ואמריקאים) ושירדו מהדרישות שהם הוסיפו בשנה האחרונה ושישבו למו"מ, ושיציגו לממשלה ערבויות ובטחונות שמה שקרה בעזה לא יחזור שוב, ובאותה הזדמנות שגם יפסיקו לחוקק חוקים שמפרים הסכמים קודמים כמו הסכם פריז.
בעניין אחר אבל קרוב לעניין זה: לפני מס' ימים כתבתי בבלוג שלי פוסט על תוצאות מדגם "בחירות" בבי"ס בליך ( http://bit.ly/aT1bHH ), ואני חושב שגדי ואחרים בשמאל צריכים לתת את דעתם על אותן תוצאות. אם זה קרב בבליך, במקום שבו השמאל אמור להיות "בן בית", זה קורה גם במקומות אחרים.
מאי 1, 2010 at 18:36
“שלום אחר-כך, חלוקה עכשיו“.
מסכים לחלוטין, בתנאי שהחלק הפלסטינאי ישתרע על פני 6208 קמ"ר – כשטח השטחים הלא ישראליים לפני 67.
מאי 2, 2010 at 1:27
"מסכים לחלוטין, בתנאי שהחלק הפלסטינאי ישתרע על פני 6208 קמ“ר – כשטח השטחים הלא ישראליים לפני 67."
לא ידעתי ששטחו של כדור הארץ הוא 6208 קמ"ר + שטחה של מדינת ישראל של לפני שישים ושבע.
אתה בטוח בזה? זה נשמע לי לא מדוייק בעליל.
מאי 2, 2010 at 10:05
"בכל מקרה, אני מאמין שצעדים פייסניים שמראים לצד השני שכוונותינו טובות ושאנחנו מבינים את מצוקתו, הם הדרך ליישב סכסוכים"
זו אמונה תפלה. הצד השני פועל מתוך הנחה שהם צודקים באופן מוחלט ושמגיע להם בכל ללא תנאי. זה שאתה נותן להם חלק ממה שהם חושבים שמגיע להם ועוד מצפה שהם יעריכו אותך בגלל זה לא עושה עליהם רושם.
"אני ימני בדעותיי, אבל אני גם ריאליסט. מאיפה לכל הרוחות שואפים בשמאל את האופטימיות הזו שכל זה לא יחזור על עצמו? מדוע בעצם גדי ואחרים בשמאל חושבים שאם תמסור שטחים בלי הסכם זה לא יקרה שוב?"
אני לא חושב שזו העמדה של גדי ואחרים שמשתייכים לאותה קבוצה. העמדה שלהם היא שעדיף להתמודד עם מדינה פלסטינית עויינת ליד ישראל מאשר מההשלכות של שליטת ישראל על הפלסטינים, כלומר כיבוש המוביל למדינה דו-לאומית.
"רוצים להחזיר שטחים? אחלה."
זו לא הייתה העמדה של הימין גם הרבה שנים לפני החמאס והרשות והסכמי אוסלו.
השאלה היא:
אם אי אפשר להגיע לשלום
ואי אפשר לששלוט בפלסטינים בלי להגיע למדינה דו לאומית
אז מה?
מאי 3, 2010 at 10:23
"…ואי אפשר לששלוט בפלסטינים בלי להגיע למדינה דו לאומית…"
למה, בעצם?
אנחנו עושים את זה כרגע, ועשינו את זה לאורך די הרבה זמן. הראנו יכולת להתנתק כשצריך, אבל בנתיים לא באמת צריך. העולם בז לנו אבל לא פועל, הפלסטינאים מסרבים לשלום, ויש קולות של מלחמה מאירופה.
אני חושב שצריך לחכות עם כל הנסיגה הזאת עד אחרי המלחמה באירופה, ואם אפשר לבצע נכבה שניה בחסותה, זה עדיף.
מאי 3, 2010 at 18:20
ג'ו על איזה מלחמה באירופה אתה מדבר?