פברואר 4, 2010
אורחים בבלוג: טל וולפסון על שייח ג‘ראח
ההתנחלות בשייח ג‘ראח היא פגיעה בציונות
מאת: טל וולפסון
על אף שהמאבק בשכונת שייח ג‘ארח צודק ונחוץ, ניכר כי השאלה החשובה נשכחה מהדיון. מובילי המאבק מוחים על זכויות הערבים שנפגעות, והשאלות שעומדות על הפרק הן משפטיות בעיקר - האם הבתים במזרח ירושלים אכן היו שייכים ליהודים? האם המסמכים שהוצגו לבית המשפט מזויפים? וכו‘.
אך ההתעסקות המשפטית גרידא לא מאפשרת להבחין שהמאבק רחב יותר, והשאלה האם יהודים צריכים לגור בשכונות הערביות של מזרח העיר תלויה יותר מכל בשאלה מהי ציונות - האם הציונות היא גאולת אנשים או גאולת אדמות? האם הציונות שאפה לכונן בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל כמשפט העמים או שמא היא שלב בפרויקט הגאולי שרוצה לקרב את ימות המשיח. למרבה הצער, ממשלת ישראל בהובלת נתניהו וליברמן מקבלת החלטותיה האסטרטגיות לפי הפרשנות השניה.
בדיון הזה צריך לזכור שהציונות ניסתה לבנות דגם של יהודי חדש שהיהדות שלו לא תלויה בקיום מצוות אלא במרחב ציבורי יהודי: ילדיו יגדלו בסביבה דוברת עברית, בבתי הספר ילמדו את ההיסטוריה היהודית, ברחוב יצוינו החגים היהודיים והמשך המסורת היהודית יתאפשר משום שבני זוג שיכירו יהיו קרוב לודאי יהודים. המציאות הרווחת במדינת ישראל כפי שמתוארת לעיל התאפשרה בזכות ההכרעה של הציונות לגאול אנשים ולא אדמות. זאת הסיבה שמגורי המתנחלים בתוך שכונות ערביות בזים למטרות הציונות, ואף מאיימים על האפשרות לחיות חיים יהודים-מודרניים.
אם המתנחלים יצליחו במטרתם להתיישב בתוך שכונות ערביות סביר להניח שהדבר יעניק לגיטימציה לבקשות עתידיות של פליטים פלסטינאים לשוב לבתיהם ביפו, בחיפה ובעוד מקומות, מה שיחריב את המרחב היהודי שהציונות יצרה. כל זאת לא מעניין את המתנחלים שזהותם היהודית דתית, ואורח החיים שלהם ממילא נבדל מאורח החיים הציבורי היהודי שבא לידי ביטוי במערכות חינוך נפרדות, מגורים בישובים נפרדים ועוד.
צריך לומר בקול גדול שהמאבק בשייח ג‘ראח אינו רק על זכויות הערבים אלא יותר מכל על זכויות היהודים שהולכות ונשחקות. ההתנחלות במזרח ירושלים אולי מקרבת את המשיח אך יותר מכל ממיטה חורבן על הציונות.
טל וולפסון הוא סטודנט לכלכלה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית
פברואר 4, 2010 at 21:00
על אף שזה אינו עיקר הדיון לטעמך, האם תוכל בכל זאת להסביר על מה מתנהל אותו מאבק צודק ונחוץ? כלומר, מה הן אותן זכויות ערבים שנפגעו?
פברואר 4, 2010 at 21:39
כמה אפשר לחזור כמו תוכי ?
הטיעון הזה שקרי. קשה להאמין בכנות של מי שטוען אותו. רק פושע אידיוט יטען שהוא רוצה שיוותרו על זכות קניינית בדין, כדי ש“בני הצד האחר“, שהם אגב אזרחים במדינתו-הוא, עם זכויות הצבעה מלאות, יוותרו לו על איזה פשע שהוא עשה. בכל מקום שבו הודאה מקובלת כראיה, האמירה לגבי אמונתו העזה של הכותב בפשעיו-הוא, הם פשעי הציונות (גזל הערבים וכיוב‘), תיחשב כהודאה עצמית בפשע, ואילו הספקולציה המעניינת לגבי הפשע הקנייני שביצעו הערבים בשיח ג‘ראח תתפס כלא רלוונטית.
יתר על כן, כדי שבתיאוריה לפחות ימצאו ערבים, או מי שלא יהיה, שיקנה את ההקרבה העצמית של הויתור על הקניין הפעוט הזה וישקף אותה בהחלטה לוותר לטל על הבית שגזל מן הערבים (או אבא, או סבא, או סבתא), נדרש להסביר שבעצם בית המשפט צודק ויש לקונים זכות קניינית בשיח ג‘ארח… אני בספק אם הגוי המפותל ביותר בעולם יבין את הרציונאל הזה. אני בטח לא מבין.
אני בספק ויותר מכך אם הטיעונים הללו כנים. הם כל כך אידיוטיים.
פברואר 4, 2010 at 21:49
כמה מחשבות…
אני מסתובבת עם זה בבטן כבר כמה זמן ולא יודעת בדיוק איך לנסח אבל הנה ניסיון מסויים:
החלוקה ל“גאולת אנשים“ (ציונות) מול ”גאולת אדמות“ (משיחיות)
בעייתית בעיניי.
מכמה סיבות:
1) הציונות אינה רק יצירת מרחב ציבורי יהודי. הציונות משמעה יצירת מרחב ציבורי יהודי ב א ר ץ י ש ר א ל.
למה דווקא ארץ ישראל? כי זאת הארץ היחידה שבה היתה אי פעם לעם היהודי עצמאות לאומית ובה הוא כונן את תרבותו.
2) התרבות הלאומית היהודית קשורה קשר בל יינתק לא ר ץ ישראל.
הסמלים הלאומיים היהודים, הכמיהה ארצה - זו לא רק כמיהה לעצמאות - זו גם, ואולי הרבה מאוד זו כמיהה לעצמאות, אך לא רק.
3) נדמה שמנהיגנו הציונים משמאל ומימין, הבינו את הדבר הזה לאורך השנים - והיו מוכנים להסתכן בשביל שטחים מסויימים, אדמות (!) מסויימות מתוך החשיבות הלאומית הסימלית שלהם. (ע“ע בן גוריון עם ה“אום שמום“ ושאלת ירושלים, וע“ע רבין עם השארת קבר רחל כמובלעת בריבונות ישראלית בגלל חשיבותה הסמלית של רחל אמנו המתחננת על שיבת ציון של בני ישראל הגולים).
4) אין להסיק מתוך דבריי שאני חושבת שההתיישבות בשיח ג‘ארח היא מוצדקת או הכרחית לקיום הלאומי שלנו. כי זה ממש לא מה שאני מנסה לומר - אבל החלוקה הזו בין ”ציונים“ שהעצמאות בלבד בראש מעייניהם לעומת ה“משיחיים“ שהאדמות בלבד בראש מעייניהם - מחמיצה את העניין כולו!
5) כמו הרבה קבוצות לאומיות אחרות, גם היהודים, ובמיוחד היהודים הציונים (אלה שרואים בחיים בארץ הגשמה מלאה של הלאומיות שלהם), קשורים מאוד למקום בו הם חיים, ולקשר למקום (לאדמה!) יש הדים היסטוריים עמוקים ומשמעויות רבות עבורם.
כמו הרבה קבוצות לאומיות אחרות, הריבונות היא התנאי ההכרחי לחיים לאומיים מלאים, ואסור לסכן אותה או חלילה לוותר עליה בעד שום דבר אחר.
6) גדי תמיד אומר שהמתנחלים צריכים לשאול את עצמם אם עומדת על הפרק שאלת הריבונות מול שאלת האדמות במה הם בוחרים? מה קודם למה?
אני אומרת - אנחנו החילונים צריכים לשאול את עצמנו, האמנם אנחנו יודעים לאומיות מהי? האמנם יש לנו זיקה כל שהיא לאדמות, (והרי זה לא על העצים ועל האבנים, אלא על הסיפור, על המיתוס ועל ההגשמה שלו!)
האמנם נשאר לנו סיפור גדול יותר, משמעותי יותר, עמוק יותר שיכונן ויפעיל את הלבבות שהביאו לקיומו של המפעל הזה, או שבעצם לאט לאט אנחנו מתחילים להתעייף מכל הסיפורים והמילים הגדולות ורוצים בסה“כ חדר קטן לנוח בשקט?
פברואר 4, 2010 at 22:03
זה די ברור העניין לטעמי, חייבים גבול בינינו לבין הפלסטינים אבל המתנחלים נוח להם לדבר על ארץ ישראל ועם ישראל רק לא על מדינת ישראל עם גבולות ברורים ורוב יהודי יציב.
פברואר 4, 2010 at 22:16
אינני איש דתי ואינני צריך להאמין באלוהים כדי לתמוך בזיקה שלנו לי-ם ולהר הבית בפרט. אני לא סבור כמוך כי נתניהו או ליברמן עושים זאת מהמניעים שציינת.
אני סבור שהחטא של השמאל, שאני רואה את עצמי חלק ממנו, הוא שהוא לא עצר את החריגה מתכנית אלון או לא השכיל למנוע את ערבוב האוכלוסיות. כלומר ברגע שהוא לא עצר את הקמת התנחלויות גב ההר. ולא שהוא לא עצר את ההתנחלויות באשר הן בשטחי יש“ע. וזאת תודות לסכינים השלופות של אנשי השמאל זה בזה.
להזכירך גם בן גוריון חרג מגבולות החלוקה של 47‘ במהלך מלחמת העצמאות. הדבר קיבל גושפנקא בעת שחתם על הסכמי הפסקת האש ברודוס ב-49‘. היו לו שיקולים שונים לכך, ולא משיחיים מן הסתם. ומה גם שהשמאל ההיסטורי בישראל הוא זה שדיבר במונחים של ”גאולת הקרקע“ גם אם לא התכוון לכך במונחים דתיים.
ואגב, אין בכך כדי להצדיק את מדיניות ההרתעה של המתנחלים וגוש אמונים במהלך השנים מאז ועד היום.
ובכל מקרה בזכות תנועת ההתיישבות החזרנו את אחיזתנו בגוש עציון ובמערב השומרון.
הרצון לשאוף לפרגמטיזם אצל הצד השני רק בגלל הנכונות שלנו להציג פרגמטיזם כזה הוא תמים בעיניי.
כך לדוגמא מה שקורה כרגע מול איראן. ברור שהם מנצלים את ”שנת המו“מ“ של אובמה כדי להמשיך לסחוב זמן וכדי להקשיח עמדות במשא ומתן. תסתכל טוב: חשפנו את הכור הסודי בקום- ופתאום הם אימצו בחום את הצעת המערב. המשכנו לנהל איתם מו“מ- ופתאום הם חזרו בהם מההצעה הזאת.
ובחזרה לפלשתינים: אם נכריז על קבלת הצעת קלינטון לי-ם, או על הסכמתנו על גבולות 67‘, זה לא אומר שישר הם ימחאו לנו כפיים. הם יחפשו אותנו, כדרכם בקודש, כדי להשיג יותר. למה? כי יש להם פוליטיקה פנימית, כי כמונו גם הם שואפים להשיג מקסימום הישגים במינימום ויתורים, וכדו‘.
ועוד לטענתך:
”אם המתנחלים יצליחו במטרתם להתיישב בתוך שכונות ערביות סביר להניח שהדבר יעניק לגיטימציה לבקשות עתידיות של פליטים פלסטינאים לשוב לבתיהם ביפו, בחיפה ובעוד מקומות“- זה לא מונע מהם כבר עכשיו, או מנע מהם בעבר לפני 67‘.
”על אף שהמאבק בשכונת שייח ג‘ארח צודק ונחוץ, ניכר כי השאלה החשובה נשכחה מהדיון.“- לא הייתי סומך על כך שהמאבק בשייח ג‘ראח מוצדק ונחוץ בהכרח. ובטח לא בגלל שהאגודה לזכויות האזרח נאבקת על זכויות הערבים. שיתוף הפעולה של האגודה עם דוח גולדסטון המעוות אמור לאותת לנו להפעיל שיקול דעת וספקנות רבה יותר כלפי כל ארגוני זכויות האדם והאזרח למיניהם. כאלו שלפעמים במבחן התוצאה מאיימים על הציונות, על הדמוקרטיה ומכסים על הפרות זכויות אדם שצועקות לשמים. לא כל מי שמתעטף במילים דמוקרטיה וזכויות אדם, ראוי להיחשב כצדיק מעונה, שראוי לעמוד לו ישר דום. ראה ערך תושבי עזה ושלטון החמאס שלהם.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/048/442.html
פברואר 4, 2010 at 22:41
אני חולק. לא מדובר בבתים במרכז ג‘נין, וגם לא בעפרה. מדובר בשכונה שנושקת לשכונות ”יהודיות“ לחלוטין. אין שום סיבה ששייח ג‘ראח תוגדר מלכתחילה בשיח כשכונה של ערבים, במיוחד שהם פולשים לרכוש של יהודים, והמאבק למענם היא ממש הפרה של זכות יסוד לקניין ובטחון אישי!
זו עוד דוגמא לשיח צבוע ומגמתי שמייצרים אנשים כמו המחברת, בהם המסקנות ידועות לפני המקרה הנדון.
מייאש לראות שוב שגם בשמאל שמחשיב את עצמו מפוכח וביקורתי חסר רפלקסיות, וסומא. באמת, זה עצוב. כי זה מוציא את הטעם משיח אמיתי בין אנשים חושבים.
פברואר 4, 2010 at 22:47
עמוס עוז אמר פעם כי הציונות היא שם משפחה, ויש בה הרבה אחים ואחיות עם שמות פרטיים ותפיסות שונות לגבי מימושה. נכון שהיה בציונות זרם מרכזי של גאולת עם, אך תמיד היו בה גם מגמות של גאולת ארץ. עובדה היא שתכנית אוגנדה נדחתה בזמנו. ייתכן שהיום צריך להצטער על כך, כי הבחירה בארץ-ישראל עודדה את הציונות המשיחית וגואלת הארץ.
פברואר 4, 2010 at 23:47
”כדי ש“בני הצד האחר“, שהם אגב אזרחים במדינתו-הוא, עם זכויות הצבעה מלאות“ - הם לא.
פברואר 5, 2010 at 0:23
אלי, לשם הפרטי בציונות שאתה מתייחס אליו קוראים הזרם הטריטוריאלי. שגם הרצל לא היה בין חסידיו. כלומר כל טריטוריה באשר היא טובה ליהודים (אוגנדה ארגנטינה או סיני). הזרם הזה היה חלש ונעלם חיש מהר. אי אפשר לתת מענה לאומי לעם ללא אחד ממרכיבי זהותו כעם - שטח.
שרית, זה נכון שאין אפשרות להפריד את הלאומיות מהשטח (לאומיות מוגדרת כזיקה לטריטוריה) אך כל עוד היה מדובר בטח שאיננו מדינה, היה ניתן לדון על הזיקה לאדמה או גאולת אדמות משיחית שרווחה בציונות הסוציאלית. אבל כעת, באופן קונקרטי, התנחלות בשיח ג‘ראח מהווה עוד מכשול לקראת חלוקה עתידית של העיר. דבר שמסכן את קיומו של פתרון ההיפרדות.
אין בעיה לדבוק בגאולת אדמות כשאין בכך סיכון. גאולת האדמות במזרח ירושלים מסכנת את המפעל הציוני.
פברואר 5, 2010 at 2:18
אמיר, נכון שהיה זרם טריטוריאלי, אך תפיסות יסוד שלו היו משותפות גם לאחרים, כולל הרצל עצמו שתמך כידוע בתכנית אוגנדה. בהיסטוריה אין אילו, אבל בכל זאת, היו כבר אז שהזהירו כי חזרה לארץ-ישראל תעורר את הכוחות המשיחיים-דתיים בציונות ולא את הכוחות המודרניים יותר.
זה לא מקרה שרוב בני העליות הראשונות התיישבו במישור החוף והקימו את תל-אביב (ארץ פלשתים ההיסטורית). הם הסתייגו מירושלים ומהמורשת ההיסטורית-הדתית-יהודית שהייתה קשורה בה.
פברואר 5, 2010 at 7:53
אני רוצה להתייחס למשפט אחד מהתייחסותו של aba_le:
”כאלו שלפעמים במבחן התוצאה מאיימים על הציונות, על הדמוקרטיה ומכסים על הפרות זכויות אדם שצועקות לשמים“
האם אצלך זו אקסוימה שכל מה שנעשה בשם הציונות הוא כשר? האם הציונות שלך זהה לציונות שלי?
ומה עם יש חילוקי דעות על מהי מהות הציונות? האם משום כך תוותר על מאבק למען הציונות ”הנכונה“ לתפיסתך?
האם משום שאתה חזק ובידך מנגנוני הכח השלטוניים ומנגנוני עיצוב דעת קהל, אני צריך לוותר על ביטוי הגירסא שלי למהות הציונות?
אני חושב שאתה מייצג בולשביזם מחשבתי שאינו מייחס ערך מהותי לתפישות ערכיות באשר הן,גם כאשר הן שונות משלך, שוני שמוביל לשוני בדרכי המאבק להגשמת מה שכן מוסכם עם החולקים על דעתך בעניין זה או אחר.
הלך המחשבה הזה יביא אותנו ליום שבו אתה תבכה על העדרותם של ארגוני זכויות האדם משום שזכויות האדם הבסיסיות שלך ימנעו ע“י בעלי זרוע מטאפוריים וממשיים .
ובעניין ”מבחן התוצאה“אני מציע לך להיות מעט יותר צנוע ביחוס מבחן התוצאה כמבחן לפעולה: ראשית מהי התוצאה? שנית טווח זמן אתה מתבונן על מידת השגתה?חצי שנה? שנה קנה מידה היסטורי?האם החרמה ממוסדת שלועדת גולדסטון עומדת במבחן התוצאה שלך בתום חצי שנה מפרסום הממצאים?
איך אומרים הצופים: “ הצנע לכת“. אני למדתי לוותר על הפנטזיה שבידי האמת האחת והיחידה. אני מציע את מה שלמדתי לכולנו: תשאירו מקום לספק.
פברואר 5, 2010 at 8:38
ועוד משהו. מעבר לכך שהניסיונות להביא את המיינסטרים הציוני בלא-משנה-אילו-טענות להפגנות.
האידיאולוגיה המסונתזת במאמר - שוב, סליחה אם מדובר בכתיבה כנה - היא אפרטהייד ללא כחל ושרק. חרדת זרים ושנאתם ברמה ברורה, בוטה ומעצבנת:
“ אם המתנחלים יצליחו במטרתם להתיישב בתוך שכונות ערביות סביר להניח שהדבר יעניק לגיטימציה לבקשות עתידיות של פליטים פלסטינאים לשוב לבתיהם ביפו, בחיפה ובעוד מקומות, מה שיחריב את המרחב היהודי שהציונות יצרה.“
ובכן, לא נורא מפחיד אותי אם ערבים יבואו לגור לידי. לא ”המרחב היהודי“ הוא מה שעושה לי את זה. אין שום קשר בין הלגיטימציה של רכישת נדל“ן על ידי יהודים, ותביעת השיבה. השיבה לא מדברת על רכישה אלא על פיצוי. לא מזמן אבי ודודי מכרו את הדירה שבה גדלו בחיפה לקונה ערבי. מה אתה אומר - דפקנו את הציונות ? צריך לבטל את העיסקה על ידי הפגנות ? צריך להפגין גם אם היא חוקית, בשם החיכוך שהמשפחה הערבית הזו תבצע בקרב שכניה היהודים ?
שוב קשה להאמין שהפוסט הזה כנה. יותר סביר לי שהוא משקף אמונה עזה באיזו קריקטורה אנטי ציונית של הציונות, וניסיון לפעול מתוך השיח הזה.
פברואר 5, 2010 at 10:14
ליונתן- אנא קבל הבהרה ובבקשה קרא בין השורות:
שים לב ההקשר שבו הזכרתי את ארגוני זכויות האדם:
”שיתוף הפעולה של האגודה עם דוח גולדסטון המעוות אמור לאותת לנו להפעיל שיקול דעת וספקנות רבה יותר כלפי כל ארגוני זכויות האדם והאזרח למיניהם. כאלו ***שלפעמים**** במבחן התוצאה מאיימים על הציונות, על הדמוקרטיה ומכסים על הפרות זכויות אדם שצועקות לשמים.“
במקרים אחרים אני חושב שעבודתם יפה וחשובה. ראה ערך נשות הכותל, ערכים סוציאל-דמוקרטיים, זכויות הלהט“ב ועוד. החטא שלהם הוא ששיתפו פעולה עם גולדסטון המעוות כדי לקדם את האג‘נדות שלהם (**שלפעמים*** זוכות לביקורת מצידי). ובכך טישטשו את הביקורת שלהם שהיא בחלקה לגיטימית לכשעצמה שתישמע, גם אם אני לא בהכרח מקבל אותה. אם ציפית שאני אמחה כפיים לארגוני זכויות אדם שחלקם אנטי ישראליים - שבמשתמע שוללים את זכותה של מדינת ישראל כדמוקרטיה להגן על עצמה, ולפעמים גם להתקיים כמדינת לאום יהודית -אז טעית.
”לא כל מי שמתעטף במילים דמוקרטיה וזכויות אדם, ראוי להיחשב כצדיק מעונה, שראוי לעמוד לו ישר דום. ראה ערך תושבי עזה ושלטון החמאס שלהם.“- משתמע ממילים אלו שדווקא חלק מארגוני זכויות האדם רואים בעצמם דמוקרטיים באמת, ואני טוען שלא כך הוא. (כמו שהחרדים אוהבים להתגאות ביהדותם האמיתית). אני אומר בוא נפתח מחדש את המושגים דמוקרטיה, זכויות אדם וכו‘, ולא צריך לנכס אותה בלעדית לארגוני זכויות האדם. כמו שציונות/ לאומיות זה לא עניין רק של אנשי ימין. ובכלל לא הייתי אומר זאת מלכתחילה אם לא הייתה לי תחושה של ”צניעות“. וגם אם אני לא יודע בדיוק מהו מבחן התוצאה. ובכלל מאיפה הבאת את זה שאצלי יש את ”הפנטזיה שבידי האמת האחת והיחידה“??
לעניין ”מבחן התוצאה“- חלק מארגוני זכויות האדם הם לחלוטין חד-צדדיים ואנטי ישראליים. האם הספקנות שלך (!) עובדת כאן? המדינות והגורמים העריצים ביותר משתמשים באותם ארגונים ובשיח הזכויות כדי לנגח את ישראל. ראה ערך מועצת זכויות האדם של האו“ם. האם הספקנות שלך (!) עובדת כאן? ב-1975 הכריז האו“ם שהציונות היא גזענות, ובכך הוא הפך באופן רשמי לאום שמום. האם הספק שלך עובד גם כאן? יש הרבה דוגמות נוספות. טוב אז ניקח את זה ל“מבחן המעשה“- ארגוני זכויות האדם שיתפו פעולה עם גולדסטון. מבחינתי קו אדום. אל תקבל את זה, זו הבעיה שלך אם אתה רוצה להתייפייף.
”בולשביזם“- מה זו הגרסה החדשה למילים הנרדפות ”פאשיזם“,“נאציזם“ ו“קולוניאליזם“ שכה רווחות בשיח הזכויות? בשם הספקנות אי אפשר לבטל ביקורת (כמו שמשתמע מהמילה שבה השתמשת), כמו שאתה בטעות מייחס לי, אך חוטא בה בעצמך.
פברואר 5, 2010 at 10:53
לשרית-
”משיחיות“ דתית היא לחפש מקור סמכות חלופי למדינה ולשלטון העם והדמוקרטיה. בשלב מסויים חלק מהציונות הדתית לא ראו במדינה כמקור סמכות, כמו שעידו ציין. מבחינת פרשנותם, מצוות התורה ליישוב הארץ, בשם הדאגה לעם ישראל ומדינתו, קדמו לתהליכי ההסכמה הממשלתיים. והטקטיקה שאותה מזכיר הרב יואל בן נון היא ”טקטיקת ההרתעה“. כלומר ”בוא נקבע עובדות בשטח, בלי אישור מוקדם מהרשויות. כשיבואו לפנות אותנו נעשה ’התנגדות פסיבית‘ שישר יחלחלו לטרואמה הלאומית מפני מלחמת אזרחים. בוא נלך על הסף.“
http://www.itu.org.il/Index.asp?ArticleID=1092&CategoryID=494&Page=1
מעבר לזה אין ספק שלאום בלי אדמה ומיתוס זה אוקסימרון. אך אני מדבר לא רק בשם הערכים והמיתוסים שהזכרתי שהשמאל בהכללה גסה מאס בהם, אלא גם בעד הריאל פוליטיק או הפרגמטיזם (שלפחות מודל אחד שלה ביקרתי בתגובתי הקודמת). פרגמטיזם משמעותו שמלכתחילה נאבקת על משהו, על אינטרסים חשובים. וחשבת איך תוכל למקסם את הערכים בלי למסמס אותם יותר מידי על הדרך. ”ההגשמה“ שעליה דיבר השמאל היא אותו שאיפה למאבק.
אפשר לחלופין מאותה גישה לתקוף אותי על הההשוואה בין 49‘ ל-67‘. שהרי 67‘ היה ניצחון ולא הסכם שלום, להבדיל מ-49‘ שהחריגה מגבולות החלוקה עוגנה בהפסקת האש.
פברואר 5, 2010 at 10:56
מאת יונתן:
פברואר 5, 2010 at 7:53
”אני רוצה להתייחס למשפט אחד מהתייחסותו של aba_le:
”כאלו שלפעמים במבחן התוצאה מאיימים על הציונות, על הדמוקרטיה ומכסים על הפרות זכויות אדם שצועקות לשמים“
האם אצלך זו אקסוימה שכל מה שנעשה בשם הציונות הוא כשר? האם הציונות שלך זהה לציונות שלי?
-
דמגוגיה, כי abe_l טוען *נגד* אקסיומות ואתה טוען בעדן:
abe_l מבקר את המחנה שהוא עצמו משתייך אליו, ו‘מכה על חטא‘ השמאל ההיסטורי והצדקותיו - כך שודאי שאינו מקדם ראייה אקסיומטית -
אתה לעומת זאת מבקש למנוע את *עצם הביקורת* נגד הארגונים שהוזכרו, באצטלה אקסיומטית של ’זכויות האדם‘ (ציטוט מדבריך: ’הלך המחשבה הזה יביא אותנו ליום שבו אתה תבכה על העדרותם של ארגוני זכויות האדם משום שזכויות האדם הבסיסיות שלך ימנעו ע“י בעלי זרוע מטאפוריים וממשיים‘).
אתה מנסה למנוע את *הלך המחשבה* באופן גורף -
ומשום כך *אתה* הוא המקדם אקסיומות, ולא abe_l.
.
אם יש משהו חיובי במקרה הטפשי הזה זו החשיפה של רדידות הדיון הציבורי המופקר לספינים *של שני הצדדים*, ובכך יוצאים נשכרים הקיצוניים *משני הצדדים*:
’הציונות‘ אינה אקסיומטית, אך כך גם ’זכויות האדם‘ -
במקרים רבים מדי נעשים מעשי נבלה בשם ’זכויות האדם‘ כביכול, ואמנם יש ונעשים גם מעשי נבלה בשם הציונות כביכול -
אך ההבדל הוא שב‘בון טון‘ הציבורי פוטרים את הספינאים הימניים כ‘מיעוט סהרורי‘ *מקומי*, בשעה שאת ספינאי השמאל מקדשים כאירגונים *גלובליים* נעלים הפועלים ממניעים נאצלים שאין להטיל בהם ספק, וזה ספין בפני עצמו:
ספינאי השמאל מבקשים לחסות בהגנת המטריה של ’זכויות האדם‘, תחתיה הם מתחבקים בסולידריות עם *גדולי הנבלים בין מפירי זכויות האדם*, המנצלים את ’ההומניות‘ כביכול באופן ציני, לתקוף את אויביהם הפוליטיים או המדיניים -
ו*זו* הטענה נגד הפסאודו-שמאל, שהוא *מוטה*:
כי (כמו במקרה הזה) בדמגוגיה חד-צדדית ובהמנעות מביקורת ערכית נטולת פניות *מגן הפסאודו-שמאל על מפירי זכויות אדם, ומקדם אנטי-דמוקרטיה*:
זה היה גם עניינו של הפוסט הקודם, שגרר את הדיון הזה (ציטוט מדבריו של טאוב):
”הפתרון הזה מתעטף יותר ויותר בשפת הדמוקרטיה וזכויות האדם. זו הברית בין הגולדסטונים לשולחיהם: פורום בין לאומי של מדינות רומסות זכויות אדם שולח את אביר זכויות האדם לצייר את ישראל כאויבת זכויות האדם. בינתיים הצד השני, תנועה גזענית הדוגלת במפורש ברצח יהודים כיהודים, מסתיר ירי טילים על מטרות אזרחיות מאחורי אותן זכויות, בזמן שהוא מסתיר את טיליו מאחורי גופם של אזרחי עמו.“
כדוגמא טובה הביאו כאן בדיון אחר את מועצת זכויות האדם של האו“ם, וזו הזדמנות טובה להביא שוב את נאומו של ראש ה-UN Watch, שמקדם זכויות אדם בפיקוח על הספינים:
http://www.hosem.org.il/M2/Banned-Speech-of-Hillel-Neuer-Executive-director-of-UN-Watch
.
לכן מה שטוב במקרה הספציפי הזה הוא היכולת להבחין בין השמאל האותנטי לפסאודו-שמאל, שמפגין במקרה זה בטענות שקריות כשהעובדות ברורות, מפורסמות ברבים וחותכות -
כל מי שיש לו מינימום של יושרה עצמית יחליט ויפעל לפי העובדות בכל מקרה, בין אם הוא בימין ובין אם בשמאל -
לעומתו הנבל הספינאי יעדיף לשקר ולדרוש הטיית דין, *בשם האקסיומה*.
פברואר 5, 2010 at 11:56
אם המתנחלים יצליחו במטרתם להתיישב בתוך שכונות ערביות סביר להניח שהדבר יעניק לגיטימציה לבקשות עתידיות של פליטים פלסטינאים לשוב לבתיהם ביפו, בחיפה ובעוד מקומות, מה שיחריב את המרחב היהודי שהציונות יצרה. כל זאת לא מעניין את המתנחלים שזהותם היהודית דתית, ואורח החיים שלהם ממילא נבדל מאורח החיים הציבורי היהודי שבא לידי ביטוי במערכות חינוך נפרדות, מגורים בישובים נפרדים ועוד.
עכשיו הבנו, זאת הסכנה האמיתית! הערבים ירצו, רחמנא לצלן, את ”זכות השיבה“ וזה יחריב את ”המרחב היהודי שהציונות יצרה“…רגע, אז הזהות ה“יהודית“ של הציונות זה בסדר, והזהות ה“יהודית“ של המתנחלים פגומה ומתבדלת? נורא נוח אבל לא ממש מדויק. לא כל המתנחלים דתיים ואו מתבדלים. חלק לא מבוטל מהם חילונים שבאו לגור בשטחים מטעמי נוחות אך גם בהזדהות אידיאולוגית עם הפרויקט הציוני של יישוב ארץ ישראל השלמה. נוח לשמאל הציוני או מי שקורא לעצמו כזה לשמר את הבידול הזה.
פברואר 6, 2010 at 14:20
מרחב יהודי, דובר עברית, נישואים בין יהודים- בלי ארץ. אם אני לא טועה, את כל מה שפירטת היה ניתן להשיג באוטונומיה יהודית באירופה. הפיצול בין ריבונות, תרבות וכו‘ לאדמה הוא פיצול שמבטל את החידוש שבציונות. כל העניין הוא ריבונות ותרבות וכו‘ אבל על אדמה שהיהודים ריבוניים עליה. אחרת לא חידשנו הרבה. בארה“ב יש לא מעט יהודים שחיים כמו שתיארת. אז מה, ניתן לומר עליהם שהם ציוניים?! הפיצול הזה הוא גלות תפיסתית. בנוסף, עולה פה שוב הנקודה בה השמאל מתנכר לתשתיות דמוקרטיות- הקרנות שלו ממומנות בחו“ל על מנת לכפות על ישראל אג‘נדות, ראשיו מפעילים לחץ מבחוץ עם כל מיני הסכמים שמחוץ לרחם ( ביילין וחברי ז‘נבה ומיניהם) בג“ץ רודני על טהרת מר“ץ- כל אלה צירים עוקפים דמוקרטיה, שהרי העם בחר אחרת. גם פה, האמת הפשוטה- בית משפט החליט שהיהודים רשאים לחזור, אבל פתאום, כל אלה שמאיימים שהמתנחלים לא שמים על החוק הישראל וכו‘- דווקא הם עכשיו מוחים על שלטון החוק. שוב, השמאל הולך ונסוג מהיהודיות של המדינה ובמקביל מהדמוקרטיות שלה. מה נשאר? הכל בשר. ופרסים בחו“ל. וגלריה בשבת.
פברואר 6, 2010 at 14:39
לשרית - הציונות חתרה לבנות מדינה בארץ ישראל אבל אף פעם לא בכל ארץ ישראל. כמובן שיש זיקה אבל זיקה אינה בעלות.
לabe_l - לא אמרתי שאין זיקה לירושלים. השאלה האם האופי היהודי של ירושלים ושל המדינה נפגע בלי השכונות הערביות. בעיני ממש לא.
לאהד - לצערי אתה מתקשה להבין את דברי. זה שערבים קונים בתים במערב העיר זה פחות מאיים על האופי היהודי של השכונות משום שעדין נשמר בהן רוב יהודי. לעומת זאת, המתנחלים גרים בתוך שכונות ערביות מתוקף תחושת בעלות על השטח הזה, שאין בו רוב יהודי, ולכן יש פה סכנה. זכות משפטית יש אבל מימושה פוגע בציונות.
שבת שלום לכולם
פברואר 6, 2010 at 15:07
עניין נוסף- בואו נעשה תרגיל קטן בדמיון מודרך. דמיינו שתי משפחות ערביות שמבקשות לחזור לביתם הישן בבאר שבע העתיקה. בית המשפט מתיר את העניין וקבוצת יהודים מפגינה נגדם. מיד, היה עולה קול הבאס היודע- כל של יוסי שריד, בלוריתו הלבנה של אורי אבנרי הייתה מתנפנפת בפראות ושולה אלוני הייתה שולחת אש באוזנו המגרגרת של רזי ברקאי- גזענות, פשיזם ועוד. לא היינו שומעים שם את הטיעון אודות הלגיטימיות המסוכנת של זכות השיבה, טיעון שנאמר בלי סוף השבוע. היינו שומעים את טיעון הגזענות. זהו, לכאורה, המבנה הנפשי הבסיסי של מפגיני שייח ג‘ראח- שיבתם של היהודים הינה מסוכנת, התנגדות לשיבתם של הערבים היא גזענית. אבל, בעומק, הטיעון השמאלי שרץ השבוע מעיד יותר מהכל: היהודי השמאלי מפחד- מהיהודי ששב לביתו ומהערבי שעלול לשוב לביתו. ההבדל הוא שאם יאמר בקול שהוא מתנגד לשיבתם של הערבים- זה יסתור את היסוד ההומניסטי שבדימויו העצמי, אם לא יתנגד לשיבתם, הוא עלול לפגוש אותם, חלילה, לידו על הספסל ברוטשילד. אז לאן ינווט את פחדי השיבה שלו? לשיבתם של היהודים. כך, ישאר בעיני עצמו נאור ורדיקל ביחד. צ‘ה גווארה דמיקולו. בסוף כולנו נאכל חומוס אצל נימר.
פברואר 6, 2010 at 22:30
כנראה שאני עדיין לא מבין.
מה הקשר בין רוב ערבי לסכנה? מה, הם לא מחויבים לכללים של צדק וזכויות אדם כמוני וכמוך, מגיע להם ויתור?
מה הקשר בין תחושת הבעלות של מישהו על משהו? זה שיקול משפטי או חוקי? קל וחומר כאכן מדובר בבעלות חוקית, שמימושה הוא יישום של זכויות על פי חוק.
מה הקשר בין רוב כלשהו לזכות שלי לגור בכל מקום, במיוחד במקום שבו אני אזרח ושרכשתי ביושר?
את לא חושבת שללא קשר לרוב הצרפתי המובהק שיש בפריז, שיש לי זכות כאזרח צרפתי - ללא קשר להגדרה הלאומית או אחרת שלי - להתגורר שם?
מה שאת אומרת נוגד לחלוטין את כל העקרונות הבסיסיים של זכויות אדם ואזרח. נתחיל מזה.
לגבי הפגיעה בציונות - אני לא מבין איך מעשה כה ציוני כמו מימוש זכויות קיימות של יהודים בשכונה מעורבת לכל דבר, מרחק יריקה מהאוניברסיטה העברית, ומשכונות בעלות רוב יהודי, בעיר הבירה של המדינה הציונית, שמימושן ראוי ומחוייב על פי כל מערכת חוקים שאני מכיר, שיאפשר קליטה של עוד יהודים במדינה הציונית ומחזק את הרוב היהודי בבירה הוא מעשה שמסכן את הציונות.
פברואר 7, 2010 at 2:08
את באמת רוצה יעל לפתוח פה על השמאל הציוני? השמאל היחיד במדינה הזאת שהוא קונסטרוקטיבי? ובכלל אפשר לחשוב כמה השמאל הלא ציוני מחובר למזרחים או לעניים או לערבים, הרי חוץ מלקשקש וליילל אם חלילה תהיה שיבת פליטים אתם תפילו אותם על הפריפריה ותתחמקו מכול אחריות לעניין כהרגלכם בקודש.
פברואר 15, 2010 at 11:15
[…] את שאר הפוסט אפשר לקרוא כאן. […]
מרץ 11, 2010 at 19:43
כמה נקודות ברצוני להבהיר
א. במציאות הנוכחית שיש כבר תושבים שגרים במתחם מבחינה חוקית בצו
בית משפט ההפגנות והימצאות אנשי שמאל יהודים מסכנת ביטחונית את
התשובים ונותנת לגיטמציה למפירי חוק ולאנשי טרור שמסתובבים בשטח
(כן יש כאלה גם בשייח ג‘ראח)
ב.אם מבחינה חוקית אנשי שייח ג‘ראח יוכלו לחזור ליפו ולצריפין אנחנו לא נמנע מהם לעשות כך ואני בטוח שאנשי השמאל מהמרכז יקבלו אותם בסבר פנים יפות כי הם בעד דו קיום אמיתי
ג. אין לאומיות בלי קרקע ואת קדושת הקרקע במפעל הציוני הגה גורדון אשר לא היה אמון על תורת ישראל והבין את עומק הנקודה של הציונות כהתישבות במובן של חיבור לקרקע ולשורשים ולא כאינבדואל החי בבועת
זכוית האדם שלו ולא מבין שרק את טובת השקט הנפשי והמצפוני שלו הוא דורש .