הזדמנות לשינוי החוק

ייתכן שנפתחה כאן גם הזדמנות. שכן הציבור לא רק מאס במי שנראה לו מושחת, אלא גם באופן שבו המערכת כולה מתנהלת. הכנסת הנוכחית, לפני פיזורה, יכולה להתחיל לקדם רפורמה כפולה, שתסייע לעצור את הסחרור שאליו נקלעה המערכת הפוליטית. רפורמה כזאת מוכרחה לכלול שינוי של חוק מימון מפלגות מצד אחד, ושינוי של הליך החקירה נגד פוליטיקאים מצד שני. לרשימה המלאה ב NRG…

  • אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
  • כתובת טראקבאק: https://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=269
  • תגובות ב-RSS

6 תגובות לפוסט ”הזדמנות לשינוי החוק“

  1. מאת הנii:

    הלינקים המתיימרים להוביל לראיון שערכת עם סר פנרוז מכזיבים בזה אחר זה. התואיל להעלות אותו בשנית? תודות לרוב.

  2. מאת גדי טאוב:

    תוקן. הלינק משמאל בעמוד הראשי מוביל לראיון, והלינק בסוף החלק הראשון מוביל לשני.

  3. מאת הנii:

    הכתבה מנגנת על המוצא התרבותי של פנרוז כמנוגד בטבעו לתורת הקוונטים. מעניין לשים לב, עם זאת, שרבים ממניחי אבן הפינה לתורת הקוונטים מוצאם מתרבויות נוקשות הדוגלות בארגון וסדר: פול דיראק בריטי, בורן ופלאנק יקים, שרדינגר אוסטרי. טבע לו לעיסוק המדעי הנלהב שהוא מעצב לא רק תפיסת עולם (מילולית, בהקשר זה) אלא גם מאפייני אישיות נוכח דפוסים תרבותיים ונטיות מוקדמות.

  4. מאת הנii:

    צ"ל- כמנוגד בטבעו *לפירושים המקובלים* לתורת הקוונטים.

  5. מאת ברק:

    צר לי, אבל ממש לא.

    לגבי העלאת רף התרומה המקסימלית –

    הטענה כי צריך להעלות את רף התרומה המקסימלית, משום שכך תורמים שונים יכולים "לסחוט" את המתמודד היא אבסורדית:

    1. זה מעולם לא קרה !
    2. גם לא עכשיו בפרשת טלנסקי.זה בפירוש לא הלקח העולה מפרשת טלנסקי.
    3. אם נעלה את רף התרומה המקסימלית (נניח מ- 40,000 ש"ח לכל תורם ל- 50,000) זה כלל לא ישנה. שהרי לא משנה מה יהיה סף התרומה, תמיד יהיה לחץ לתרום יותר מהמותר, לכן תמיד תהיה האפשרות ההיפוטית "לסחוט" את המתמודד (מה שמעולם לא קרה).

    4. הטענה של טאוב היא אכן מקורית. אף פוליטיקאי מעולם לא טען כך. שכן, זאת אינה בעיה אמיתית.

    5. הטענה המרכזית של טאוב – כי העלאת סכום התרומה המקסימלי תפחית (!!) את התלות של הפוליטיקאי בתורם – הנה אבסורדית לחלוטין. ברור לכל כי מידת התלות של הפוליטיקאי לתורמיו קשורה קשר ישיר (וחיובי) בגובה התמורה המקסימלית שהוא יכול לקבל.

    5. הטיעון היחיד הרלוונטי לעניין גובה התרומות המותר הנו כדלקמן : בהנחה שכל המתמודדים אכן מגייסים את הסכום המותר, האם הסכום האמור מספיק או שאינו מספיק על מנת להציג את דעותיו של המתמודד בפני ציבור הבוחרים. (או לחילופין, שבהינתן רף מקסימלי של תמורה מכל תורם בודד, קיים קושי אמיתי לגייס מספר רב של תורמים על מנת להגיע לסכום הדרוש להצגה נאותה של דעות המתמוד) – טיעון כזה – כי הסכום שמותר להתרים אינו מספיק – מעולם לא נטען !! זאת אינה הסוגיה. הסוגיה היא שמירה על החוק הקיים.

    7. טאוב טוען שלפוליטקאים שלנו יש בעיה לעמוד בקריטריונים של חוק גיוס התרומות והם מתפתים לעבור אותו. ההסבר הפשוט לכך או האופי של חלק (!) מהפוליטיקאים של היום (לא כולם. יש כאלה, רחמנה לייצלן, שכן שומרים על החוק. לכאורה, הם פראיירים ???). הפיתרון בפרשת טלנסקי הוא פיקוח הדוק יותר על פוליטיקאים – שילטון החוק. עליהם לדעת כי מצופה מהם לשמור על החוק הקיים.

    8. הפיתרון הוא לא להוריד את סטנדרט ההתנהגות שלהם (זה רק יתמרץ אותם להמשיך לעבור על החוק ביתר שאת, ויפגע באילו שכן שומרים עליו), יש לכפות על הפליטיקאים לשמור על החוק, לפחות כמו כל אחד אחר (פעם עוד האמינו כי מאנשי-ציבור יש לצפות ליותר…).

    9. ושוב – בניגוד מוחלט לטאוב – לא שמעתי מאף פוליטיקאי החשוד בפלילים טענה לפיה נוסח החוק הקיים אינו הוגן ! (ודוק, בישראל, הרשות המבצעת והרשות המחוקקת היא אותה קואליציה ואותם פוליטיקאים – בנקל הם יכלו לקדם יוזמת חקיקה שתפתור להם את הבעיה). אבל לא, זאת לא הטענה שלהם בכלל (שכן, בסופו של דבר הם לא מתנגדים לעצם החקיקה של חוקי התרומות, אלא רק לגבי החלתם עליהם עצמם). הטענה של הפוליטיקאים היא ספין-אוף : שהמשטרה + הפרקליטות + השופטים כולם רודפים אחריהם לשווא.

    פשוט עצוב.

  6. מאת ברק:

    הטענה כי חקירת איש-ציבור מכהן פוגעת ביכולת העבודה שלו. באופן כללי ולגבי אולמרט בכלל. :

    לאחרונה נשמעת טענה זו יותר ויותר. למעשה היא סוג של טענת ה"אתרוג": פעם אמרנו שאסור לגעת בראש-ממשלה כי הרי ממש בשעה זו הוא עורך משא-ומתן מדיני (או הפוך לחלוטין, מתנתק חד-צדדית). היום טענת האתרוג התרחבה והשמינה עד מאד – הטענה כיום היא כי החקירה הפלילית "מפריעה" לראש-הממשלה, גוזלת מזמנו, ולכן החקירה הפלילית מהווה נזק מדיני-בטחוני לישראל עצמה.

    קל מאד להתמודד עם טענה זאת ישירות ולהפריכה. אבל, מה שמציק לי מאד בטענה זו היא כי נראה לי כי אלו המשמיעים אותה כלל לא יודעים ולא מבינים מאומה לגבי חקיקה פלילית. אפילו של אולמרט:

    (בהדגשה אם אפשר -)

    – חקיקה פלילית כלל לא מפריעה לתפקודו איש-ציבור !
    אולמרט אינו מתעסק כלל בעניין החקירה הפלילית שלו. הוא אינו יכול להתעסק בכך (ויותר מכך – אסור לו !!! להתעסק בעניין זה).

    המשטרה היא זו שחוקרת ואוספת ראיות. הנחקר – במקרה שלנו אולמרט – אינו עושה דבר ומאומה. הוא פנוי לחלוטין לביצוע כל עיסוקיו ותפקידיו.
    יתרה מכך. אסור לנחקר (אולמרט) להתערב – אפילו לא טיפה – בחקירה. התערבות בהליכי החקירה היא עבירה פלילית חמורה מאד כשלעצמה. אם אולמרט (או כל מישהו מטעמו) רק ינסה ליצור קשר עם אחד העדי – טלנסקי או עו"ד מסר או שולה זקן – בנוגע לחקירה, זה כשלעצמו יהווה עבירה פלילית חמורה. החקירה הפלילית כנגד אולמרט אינה גוזלת מזמנו כהוא זה. הוא ממשיך לעבוד כרגיל !!!

    הטענה שהחקירה גוזלת מזמנו של אולמרט – ולכן יש לבטלה – היא ספין-אוף של יועציו הפוליטים. חבל ועצוב שיש עיתונאים רצינים (כגון יאיר לפיד – חברו של אולמרט) שקונים את זה.

    בפועל, זהו הזמן שנגזל מאולמרט עקב החקירה הפלילית נגדו:

    1. שיחת טלפון עם עורך-הדין, על למנותו לטפל במקרה – 5 דקות.

    – פורמלית, לעורך-דין אסור לעשות כלום. אין לו שום מעמד בשלב החקירה.

    – אולמרט אפילו לא מתייעץ עם עורך-הדין הפלילי שלו – זה כלל ראשון של עו"ד פלילי. מרגע המינוי אתה עובד מול המשטרה וחומר הראיות בתיק בלבד. אתה לעולם לא יושב עם הלקוח ושואל אותו מה קרה..

    2. חקירה קצרה ע"י המשטרה.
    היו עד היום 2 חקירות משטרה בלבד. אולמרט הגביל אותם לשעה בלבד, כל אחת, בביתו הפרטי וביום שישי בבוקר – כאשר אולמרט אינו עובד ! האם שעתיים מזמנו הפרטי (!) של אולמרט הם סיבה להימנע מחקירה משטרתית ? בוודאי שלא.

    3. אכן, אולמרט אינו מבזבז מזמנו על החקירה הפלילית (הוא אינו יכול לעסוק בכך – ואם היה יכול, ממילא אסור לו). אבל, אולמרט כן מתעסק שעות וימים רבים במצבו הפוליטי האישי = בתדמיתו הציבורית. יועצי התקשורת שלו עובדים ימים כלילות על אופן ההתמודדות במשבר זה (בדרך כלל – יצירת ספין-אוף והטיית אשמה על אחרים)

    החקירה הפלילית אינה גוזלת מאומה מזמנו של ראש-הממשלה, אבל הסערה הציבורית והקלחת הפוליטית שמעוררת חקירה כזאת, היא הגוזלת מזמנו היקר של ראש-הממשלה ומזמנם ש יועציו הפוליטיים ויועציו התקשורתיים.

    האם זאת סיבה לגיטימית לעכב חקירה פלילית של ראש-ממשלה מכהן ?

    לדעת, ממש לא. העובדה שיועצים פוליטיים כדוגמת איל ארד או טל זילברשטיין עסוקים מאד בימים הללו אינה מעניינת אותי כלל. אולמרט צריך ויכול לטפל בענייני המדינה ולא לבזבז את זמנו בתדמיתו הציבורית ובהישרדותו הפוליטית בקדימה (וממש כך הוא אכן עושה – בימים אלו בשליחות ציבורית לארה"ב ולבית הלבן).

    ביקורת של משרד מבקר-המדינה כנגד ראש-הממשלה גוזלת יותר זמן מאשר חקירה משטרתית – ברם אף אחד אינו מעלה בדעתו כי נמנע בדיקה של מבקר-המדינה

    חקירה של וועדת-חקירה (כגון וינוגרד) כנגד ראש-הממשלה גוזלת הרבה הרבה יותר זמן מאשר חקירה משטרתית – ברם אף אחד אינו מעלה בדעתו כי נמנע מוועדת-חקירה לבצע את תפקידה.

    העובדה כי בימים האחרונים מספר אנשי תקשורת בולטים השתכנעו כי יש פסול עקרוני בחקירה משטרתית בנוגע לחשדות פליליים כנגד ראש-ממשלה מכהן (בטענה של ביזבוז זמנו !) וכי נגרם לאולמרט עוול על עצם החקירה נגדו, מלמדת כי אנשי הספין של אולמרט עושים עבודתם נאמנה.