סוף עידן החצר הביזנטית

השופט בדימוס אהרן ברק יצא בהתקפה חריפה מאין כמוה על שר המשפטים. דניאל פרידמן ממוטט את בית המשפט העליון, הוא אמר. שר המשפטים יהפוך אותנו למדינת עולם שלישית. הרטוריקה הזאת מתמיהה. הרפורמות הצנועות שהציע פרופ' פרידמן לא מתקרבות לקרסולי המגבלות שרוב הדמוקרטיות מטילות על המערכות השיפוטיות שלהן. על מה, אם כן, המהומה? (לרשימה המלאה ב NRG…)

  • אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
  • כתובת טראקבאק: https://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=258
  • תגובות ב-RSS

2 תגובות לפוסט ”סוף עידן החצר הביזנטית“

  1. מאת אליהו, ירושלים:

    אתה בעצם חוזר על הטיעון, הדי משכנע יש לציין, שפרידמן טוען כשמדברים איתו ברצינות, למשל בראיון לפני כמה חודשים בהארץ: בית המשפט צריך לוותר על חלק מכוחו כדי להמשיך ולהתקיים. אוקיי.
    אם הטיעון הזה נכון (ושוב: יכול מאוד להיות שהוא נכון) הוא רק מבטא בעוד דרך את המצב הבלתי נסבל שאנחנו נמצאים בו. בניגוד לאיך שאוהבים לצייר את בית המשפט העליון, כרשות פולשנית, מתערבת בעניינים לא לה וכו' לדעתי היא כבשת הרש של זכויות האדם, כל אלה שחיים בין הים לנהר, ובמיוחד אלה שחוגים נרחבים בארץ מטילים ספק במידת אנושיותם: הפלשתינאים.
    אהרון ברק אמר בראיון שחשוב שבית המשפט העליון יישאר חזק בעיקר בגלל המסורת הדמוקרטית הטרייה שלנו. אני חושב שכאן הוא טועה. חשוב שבית המשפט יישאר חזק בגלל שבשטח שבשליטת מדינת ישראל לא כולם אזרחים.
    אתה (גדי טאוב) העברת סדנת חינוך שלמה בבלוג על מהי דמוקרטיה. אתה מקפיד להדגיש שעניין ריבונות העם הוא נקודת המוצא והוא החשוב ביותר. בסדר. אבל מה אם כמה מליונים מתוך התושבים בכלל לא נחשבים כחלק מהעם? האם הם כמו העבדים והנשים ברפובליקה הרומאית? כמובן זכות ההצבעה כאן היא העניין השולי. חוסר המעמד הזה בא לידי ביטוי בדרכים שהן יותר זוועתיות משלילת הזכות ללכת לקלפי: גזילת אדמה, פעולות בטחוניות לא מוצדקות וכו'.
    אני מניח שבמערכת המשפטית של מדינת ישראל, גם אחרי הרפורמות של פרידמן,(והן אכן מרחיקות לכת, למרות שנראות שוליות)יהיה אפשר להתפלפל בבית המשפט על חופש העיסוק, זכות הקניין, חופש הביטוי ועוד דברים חשובים כגון אלה. נדמה לי שהרשויות בישראל מסוגלות לנהל עליהם דיון ענייני פחות או יותר ולהגיע לפשרות דמוקרטיות באופיין.
    הבעיה תהיה כשישלימו את הגדר וירצו (עוד פעם) להעביר אותה בתוך בית של מישהו או שכשההתלהמות של הימין והמתנחלים תגדל בשנים הקרובות, עם קריאות ל"נקמה מטעם המדינה" ודברים מהסוג הזה. אז בית המשפט כבר לא יוכל להתערב.
    בית המשפט העליון כבר עכשיו עושה בעיקר תיקונים קלים במדיניות הבטחונית הישראלית. להגביל אותו "עוד טיפה" עם "רפורמה קלה" זה עוד צעד בהשתלטות הלאומנות הברוטאלית על מדינת ישראל.
    לכן הטיעון שבית המשפט צריך לוותר על כוחו כדי לשמור על כוחו, משול לילד החנון של הכיתה שהיה עונה לבריון המקומי כל פעם כשזה היה מאיים עליו במכות. עכשיו היועצת של בית ספר ממליצה לחנון לשתוק, כי זה מתחיל להיות מסוכן.

  2. מאת שי רפפורט:

    מסכים עם כל מילה, ובעיקר עם הפסקה השניה, לפיה ברק למעשה החליש את בית המשפ, ועל כך ראוי להגיד משהו.
    הדימוי של בית משפט כל-יכול שעומד מעל המחוקק, שנוצר בקרה הדיוטות, תלוש מהמציאות.
    בפועל, רב ה"אקטיביזם השיפוטי" מצוי ברטוריקה של ברק יותר מאשר באיזשהו שינוי בפועל במציאות.

    גם פסקי הדין ה"גדולים" שהוציא תחת ידיו אינם אלא בדיחה.
    השווה את קאעדן לפס"ד בראון האמריקאי, האם הם דומים? האם ערבים מתגוררים עכשיו בישובים קהילתיים יהודיים? וקאעדן עצמו, מה עלה בגורלו?
    ולגבי השטחים, שבית המשפט החיל בהם נורמות מנהליות ואת כללי המשפט הבינלאומי (בחלקם ובפרשנות מעניינת), האם הדבר היטיב עם מישהו? עם ישראל? עם הפלשתינים? רק מצג שווא שכולו פלפולי גמרא מודרניים כלפי כולם ובעיקר החוצה כלפי העולם.
    ופס"ד המזרחי המפורסם? אם מישהו אחר היה כותב אותו הייתי חושב שזו בדיחת שואה בטעם רע.

    ברק גרם לזילות של המילה הכתובה וגם של פסקי הדין שהוא נותן.
    סימון מחדש של גבולות כללי המשחק, ואפילו חזרה לסוג של "פורמליזם" משפטי רק יחזקו את המערכת (השלטונית, המשפטית – כולה) ולא יפוררוה. סוף עידן הקומבינה.

    וכל זאת בלי קשר למניעיו של שר המשפטים ולחוסר האלגנטיות הצורם המאפיין את האיש ואת מהלכיו.