אוקטובר 3, 2007
“עישון הוא בין הגורמים המרכזיים ביותר לסטטיסטיקה” (פלטשר קנבל)
הסיפור של הבלופים אודות ה"עישון הפסיבי" הוא מרתק, וכשנתרחק קצת מההיסטריה הצדקנית של מובילי הקמפיין, יהיה שווה לספר אותו. ובנתיים, דייב היט השתשע קצת על חשבון הצדיקים. הוא פנה לאירגונים שמשתתפים במסע הצלב ומפרסמים ש 63,000 איש מתים מידי שנה מעישון פסיבי, וביקש מהם לתת לו שלושה שמות של אנשים שאכן מתו מעישון פסיבי. את ההתכתבות המשעשעת הזאת תוכלו למצא כאן. אירגון הבריאות העולמי ערך מחקר בן עשר שנים על עישון פסיבי באירופה. התוצאות פורסמו ב 1998 (גם אצלנו, בעמוד הראשון של עיתון הארץ). המחקר הודה שאין כל קשר סטטיסטי משכנע בין עישון פסיבי לסרטן, ולמחלות אחרות. שמעתם על המחקר הזה? ודאי שלא. קברו אותו מיד.
תוספת: הדיון בפוסט הזה סטה מנושאו, ובעצם עוסק בשאלה האם עישון פסיבי הוא בלוף או לא. הוא כן, עד כמה שהצלחתי לברר, ופירטתי למה בתשובות למגיבים, ככל האפשר במסגרת מוגבלת לדיון במחקר.
אוקטובר 9, 2007 at 10:27
אחד הדברים המשונים בכל הדיון על עישון פסיבי הוא שאין עיסוק בכמויות. לפי המחמירים סיגריה בחדר = סכנה לבריאותם. אבל כמו בכל מקרה של רעלים, השאלה היא כמותית. עישון מסוכן למעשן. אבל כמה עשן "סביבתי" מסוכן גם למי שעומד לידו?
המעניין הוא שלכל חומר מסוכן שיש בעשן סיגריות יש תקן שאומר מהי כמות מסוכנת. המשרד האמריקאי לאיכות הסביבה מספק תקנים כאלה לכל רעל, ולכן גם לכל רעל שיש בסיגריות. אבל משום מה, לעשן הסיגריות על שלל רעליו, אין תקן.
לדוגמא, בעשן סיגריות יש מתיל-כלואוריד. למתיל-כלואוריד יש תקן שאומר מאיזו כמות הוא מפסיק להיות בטיחותי לבריאותנו. מתיל-כלואוריד מפסיק להחשב בטיחותי מעל 0.3 מילגרם למטר מרובע של אויר. כדי להגיע לרמה כזו צריכות 1170 סיגריות לדלוק בחדר של בערך 6.5 על 6.5 מטר, בלי אוורור. וזה יחסית מעט. כלומר יחסית לרעלים האחרים שבעשן. כדי לחרוג מהתקן להידרזין דרושות 145000 סיגריות באותו חדר.
זה לא משנה שום דבר לגבי העובדה שיש אנשים שעשן סיגריות מפריע להם. אבל זה בהחלט יכול להסביר למה המחקרים על הקשר בין עישון פסיבי לסרטן לא באמת מצליחים להראות את מה שהם טוענים שהם מראים.
אוקטובר 10, 2007 at 22:53
לפחות גדי מסכים שעישון פאסיבי במינון מסויים כן מזיק לבריאות 🙂 (התקדמנו צעד אחד).
השאלה היא המינון אתה אומר, ואני אומר אין בעיה.
אתמול הייתי בפאב תל אביבי טיפוסי (פרדריקה אם אתה תוהה) שהוא בערך בגודל המדובר.
אני מוכן להמר שבערב טיפוסי מודלקות בחלל הקטנטן הזה 1000 סיגריות בלי שום בעיה. הפאב הזה בהחלט לא מאוורר.
האם מדובר גם בנזק מצטבר? כלומר האם אני יכול להיחשף ל-2.9 מיליגרם של מתיל-כלואוריד בלי לסבול מהנזק פעם בדקה? פעם בחצי שעה? פעם בשעה? פעם ביום? פעם בשבוע? פעם בחודש?
אין לזמן כאן משמעות? (ואני מהמר שיש).
אוקטובר 11, 2007 at 4:04
לפני כמה ימים פרסמו שבארץ יש כ-35% מעשנים, והיה מי שהשתמש בנתון הזה כדי לטעון שרצון הרוב הוא לא לספוג את עשן הסיגריות, ומכאן החקיקה האוסרת על עישון במקומות ציבוריים (ואגב גם אוסרת או מתכננת לאסור על עישון ליד ילדים – מה שמעלה את השאלה האם מותר לי לעשן בביתי במידה וילדי השכנה קפצו לבקש כוס סוכר…).
עם כל כך הרבה לא מעשנים – היה אפשר לחשוב שמקומות בילוי האוסרים לעשן בתחומם יהיו הרבה יותר רווחיים ופופולרים, מאלו שמשרתים את המיעוט המסריח והמתעקש להרעיל את עצמו וסביבתו למוות… אך לא כך הוא.
גם 'הפאב ללא עישון' שנפתח בקול תרועה בת"א לא בדיוק הפך להצלחה כלכלית מסחררת, ונסגר…
לדעתי, לא היתה בעיה להכריז על מקום כמקום ללא עישון במידה וניתן היה גם להכריז על מקומות כמקומות מותרים לעישון.
המחליטים על האישור או האיסור – הם הבעלים.
כך יכולה רשת ארצית אחת להחליט שהיא מעדיפה לשמור על העשן בחוץ, ולהכריז על עצמה כנקיה מעשן, ואילו פאב שכונתי קטן אחר יכול להחליט שבשטחו העישון מותר, וכך ידעו כל הבאים בשעריו.
אבל לא.
במקום לשמור על זכויות המיעוט לצאת למקומות בילוי שבהם מעשנים, להדליק את הסיגריה שלהם ולהחנק בשקט, מתעקשים כל מני אנשים שונאי עשן להיכנס למקומות שלא עושים להם טוב, ולשנות אותם…. כל זה בשם השמירה על בריאות הציבור.
אם באמת למדינה היה חשוב לשמור על הבריאות של תושביה היא לא הייתה מבטלת את אחות בית הספר, ומצמצמת את מרפאות טיפת החלב; היא הייתה דואגת להשאיר תחת פיקוח וסיפסוד מוצרים שהם לא תוצר של קמח לבן ומזיק ומרגרינה, אלא פירות וירקות; היא היתה דואגת לסל תרופות מכובד, וטיפולי שיניים חינם לתושביה.
אם למדינה באמת היה חשוב לצמצם את המקורות הסביבתיים לסרטנים שונים, במקום להתעסק עם הקנס של מקומות בילוי, היו מתעסקים עם קנס לחברות כמו אגד ודן, או כימיכלים לישראל, או חברת חשמל.
אבל הרבה יותר קל להציק למעשן הבודד. הרבה יותר קל.
כמעט סופשבוע טוב,
שחר (בת).
אוקטובר 16, 2007 at 5:15
ידיעה ראשונית על תביעה ייצוגית כנגד מסעדה.
ההבדל מתביעות אחרות הוא שכאן התביעה היא יצוגית והפיצוי הוא (כנראה) משמעותי.
http://glz.msn.co.il/NewsArticle.aspx?NewsId=8358
אוקטובר 18, 2007 at 16:40
אוקי מעשנים יקרים, זה מה שיש לי להגיד לכם:
– אתם מסריחים. גם אם אתם לא מרגישים את זה עכשיו, אחרי חודשיים בלי סיגריות אולי חוש הריח שלכם יחזור לתפקד.
– אתם פוגעים בבריאות של כולם, ולא רק שלכם. עכשיו אל תתחילו להיתמם. זו עובדה שהוכחה מעבר לכל צל של ספק ומוכרת על-ידי כל העוסקים ברפואה. יש מספיק מחקרים שנעשו בעניין, יש סטטיסטיקה של 1500 שמתים בשנה בישראל מעישון כפוי, אז אל תתווכחו עם עובדות.
– עשן הסיגריות מהווה מטרד עבור רוב הציבור. מה לעשות שמשום מה העישון נהפך לנורמה ואנשים לא מתלוננים למרות שזה עושה להם רע. למה? כי החברה אדישה, ביישנית, ומושפעת מלחץ חברתי.
– אין לכם שום זכות לפגוע בבריאות שלנו, או לגרום עגמת נפש בגלל הסירחון.
– אילו הייתה אפשרות שתעשנו בכל מקום מבלי שהעשן יגיע לאף שלי, לא הייתי תומך במאבק הזה, אך לצערי הרב המצב הוא שכל מקום שבו אני נמצא, אני נאלץ להריח את הגועל נפש שאתם מפרישים. אם זה בבית, אם זה ברחוב, אם זה בקניון או במועדון. אז מצידי תעשנו בתך מסיכות אב"כ רק שאני לא אריח את זה!
– הזכות שלכם לעשן בכל מקום והזכות שלי לאוויר נקי בכל מקום מתנגשות אחת עם השניה. מה לעשות, שמי שמהווה מטרד מתכתחילה זה אתם, המעשנים, ושהאוויר במקור הוא ללא עשן סיגריות, ולכן אתם הם אלה שצריכים לעשן במקום אחר – ולא אנחנו צריכים לחפש מועדון נקי מסיגריות.
– אתם יכולים לצאת 5 דקות החוצה, לעשן את הסיגריה שלכם ולחזור, ואם אני אצא ל- 5 דקות החוצה ואחזור, העשן עדיין יישאר בפנים.
– נכון שיש עוד מקורות לזיהום אויר, כמו כלי רכב ומפעלים, אבל זה לא אומר שלא צריך להילחם בעישון, אין שום קשר בין העישון לבין שאר הגורמים. עישון הוא מקור זיהום אוויר מיותר, לעומת שאר הגורמים שעוד איכשהו תורמים. וסתם שתדעו, חדר סגור (מועדון, פאב, בר) שבו מעשנים מכיל אוויר מזוהם פי כמה וכמה מאשר האוויר בחוץ עם כל המפעלים והרכבים ביחד וברמות מפחידות.
אם עדיין נראה לכם נורמלי שתעשנו ליד אחרים אז אתם שרוטים במוח…
אוקטובר 19, 2007 at 5:36
גדי, אולי יעניין אותך לבדוק את החוקים בג'ורג'יה(שבארה"ב, שרוב האנשים מנפנפים בה כדוגמה לאכיפת אי-עישון ושוכחים שהחוקים הם מדינתיים, לא פדרליים).
בג'ורג'יה יש חוק מאד סימפטי וסביר – אסור בתכלית האיסור לעשן במקומות בילוי שאליהם אפשר להיכנס מתחת לגיל 21. נקודה. מקומות שמגבילים את הכניסה לגיל 21 ומעלה יכולים לבחור את אכיפת או אי-אכיפת העישון באופן עצמאי.
במרחק 5 דקות מהבית שלי באטלנטה יש 3 מסעדות ושני פאבים. באחד מהפאבים מותר לעשן ובשני אסור, ואחד מהמסעדות מותר לעשן ליד הבאר ובשתיים האחרות אסור לגמרי. בתור מעשן, אני הולך למקומות שמתירים עישון, אבל במצבים בהם אני עם קבוצה שמרביתה לא מעשנים, אנחנו הולכים למקומות שאינם מתירים עישון ואני יוצא החוצה לעשן.
איזה יופי?