הקנוניה נגד טראמפ (2)

גדי טאוב, הארץ, 30.07.2020 למאמר באתר הארץ, לחצו כאן.


ההתפטרות של העיתונאית הבכירה בארי וייס מהעיתון "ניו יורק טיימס" היתה תזכורת משמעותית להידרדרות המתמשכת של העיתונות הליברלית, שעוסקת פחות ופחות בתיאור המציאות ויותר ויותר מנסה להנדס אותה. הסיבה להתפטרותה, כך כתבה וייס במכתב גלוי לבעלים של העיתון, היא השתלטות ההשקפה ש"האמת אינה תהליך גילוי קולקטיבי אלא דבקות באמונה שידועה מראש למיעוט נאור, שתפקידו להנחיל אותה לכל האחרים".


אבל כדאי לדייק: העניין הוא לא שהעיתון מבקש להנחיל לקוראיו אמת, אלא שהוא מבקש להנחיל לקוראיו עמדה. והאמת, כלומר העובדות, הן מבחינתו חומר שמתוכו אפשר לבחור רק מה שמתאים לעמדה. שיטת הסלקציה הזאת מובילה חיש קל לבחירת "עובדות" שהן לאו דווקא אמת.


כך קרה שבמשך יותר משלוש שנים מכר העיתון לקוראיו סיפור בדים מופרך על כך שדונלד טראמפ כרת ברית עם ולדימיר פוטין כדי לגנוב את הבחירות מהילרי קלינטון. הסיפור כולו נגמר בדו"ח המביך של ראש האף־בי־איי בדימוס, התובע רוברט מולר, שאחרי כשנתיים של חקירה, לא מצא בדל ראיה לשיתוף פעולה בין קמפיין טראמפ לרוסים.


רבים נאחזו בניסוחים מעורפלים מתוך הדו"ח, שנועדו לשכך את הכאב. אבל עורך ה"ניו יורק טיימס", דין באקט, ידע מה קרה. חודשים ספורים אחרי פרסום דו"ח מולר, הוא כינס ישיבה של המערכת (שהקלטה ממנה דלפה ותומללה באתר Slate), שבה הודה שהעיתון נתפס "טיפ־טיפה" לא מוכן. במשך שנתיים, הוא הסביר, "בנינו את חדר החדשות שלנו כדי לכסות סיפור אחד" — שיתוף הפעולה של טראמפ עם הרוסים. אבל לאחר שמולר לא סיפק את הסחורה, באקט אמר שצריך "להיערך מחדש". עכשיו העיתון יבנה את חדר החדשות שלו סביב נושא חדש: גזענות. הוא ישיק את "פרויקט 1619" שמטרתו למקם מחדש את לידתה של ארה"ב לא בהכרזת העצמאות אלא בהגעתו של העבד הראשון מאפריקה למושבות העולם החדש. לא מולדת החירות, כי אם ארץ העבדות.


פירוש הדבר הוא בעצם, שהעיתון לא רק יתעלם מכישלונו, אלא יפתח בפעולת הסחה נרחבת כדי להעלים את הסיפור האמיתי: שהאגדה בדבר שיתוף פעולה של טראמפ עם פוטין התבררה כסיפור כיסוי שקרי שבחסותו החדירו ראשי ממשל אובמה אמצעי ניטור לתוך הקמפיין של המפלגה היריבה. במלים אחרות, העיתון היה פיון במשחק שחמט עברייני של מדליפי ממשל אובמה. אז מה יעשו העיתונאים עכשיו? יכו על חטא? חלילה. הם יסייעו לטייח את הסיפור. מתברר שלא היה שיתוף פעולה עם הרוסים? הופ. עברנו נושא. 1619. מעכשיו, הודיע באקט, יכתוב העיתון על גזע ומעמד באופן עמוק יותר מכפי שעשה כבר שנים. מאחר שרוב סיקור חדשות החוץ בישראל ממשיך להסתמך על ה"ניו יורק טיימס", תאומו ה"וושינגטון פוסט", וערוצי הטלוויזיה הליברליים, קורא העיתונים הישראלי עדיין משוכנע בדרך כלל, שהטענה על אודות קנוניה נגד טראמפ אינה אלא "תיאוריית קונספירציה הזויה".


מי שמתעניין בעובדות, לעומת זאת, יוכל לצפות בשעשוע במצעד האיוולת הזה, הממשיך להתנהל כמו דמויות אנימציה בסרט מצויר: כל עוד לא יביטו מטה אל תהום המציאות יוכלו להמשיך לצעוד באוויר. מאחר שכך, לפני ששואלים אם השערורייה הזו, שפרשת ווטרגייט מתגמדת מולה, עשויה להשפיע על הבחירות בנובמבר, אולי כדאי להזכיר את מה שכבר אין עליו עוררין: אין מחלוקת על מקורו של תיק ה"לכלוכים" הפוליטי נגד טראמפ (מה שמכונה "תיק סטיל"). הקמפיין של הילרי קלינטון ומטה המפלגה הדמוקרטית שילמו לחברת "פיוז'ן ג'י־פי־אס", באמצעות מתווך שנועד להסוות את מקור הכסף, כדי שזו תפיק את ה"תיק". פיוז'ן שכרו את שירותיו של מרגל בריטי בדימוס, כריסטופר סטיל, בעצמו שונא נלהב של טראמפ, כדי שימצא חומר הקושר את טראמפ לרוסים.


סטיל סיפק "תיק" שבו אוסף ססגוני של סיפורים, שמהם עולה כי טראמפ הוא "נכס" של המודיעין הרוסי ובעל ברית של פוטין. גם אחרי שנים של חקירות לא נמצא שום אישוש לעלילות החמורות של סטיל.
על בסיס התיק המפוקפק הזה, ביקש האף־בי־איי, וקיבל, צווי האזנה ליועץ זוטר בקמפיין טראמפ (בפועל לא דובר רק בהאזנה לשיחות אלא בניטור של כל התקשורת האלקטרונית). אז למה, אם כן, אפשר לומר בוודאות שמדובר בקנוניה ולא בחקירה לגיטימית? מפני שראשי האף־בי־איי ומשרד המשפטים הוליכו שולל את בתי המשפט. פה אם כן קבור הכלב: ריגול אחרי קמפיין יריב על בסיס הונאה של בתי המשפט.


נזכיר: בווטרגייט רעשה אמריקה אחרי שחבורה קטנה של עבריינים פרצה בשליחות ריצ'רד ניקסון למטה המפלגה היריבה. כאן לא מדובר בחבורה קטנה. כאן מדובר בשימוש ברשויות הביון והאכיפה של המדינה כדי לחדור לקמפיין של המפלגה הרפובליקאית ולהכשיל את היריב הפוליטי.


אבל האם ידוע בוודאות שהיתה כאן הונאה של בתי המשפט? הראשון שהתגייס לחקור את הנושא היה חבר בית הנבחרים מקליפורניה, הרפובליקאי דווין נונס, שעמד בראש ועדת בית הנבחרים לפיקוח על המודיעין. אחרי חקירה מאומצת, מול התנגדות וסחבת מצד האף־בי־איי, הפיקה הוועדה בינואר 2018 את "מסמך נונס" (Nunes Memo), שקבע כי אכן היתה הונאה.


אמנם הדמוקרטים אצו לנפק מסמך נגדי שיצר ערפל קרב, אבל הערפל פוזר לבסוף: בדצמבר 2019 הגיעה התפנית שהכריעה את המחלוקת, בדמות דו"ח עב קרס של המפקח הכללי של משרד המשפטים, מייקל הורביץ. מאחר שהורביץ היה מינוי של אובמה, קשה היה לייחס לו איזו הטיה לטובת טראמפ. אמנם נכון, הורביץ התחסד קצת, וטען שלא מצא הוכחה למוטיבציה פוליטית מאחורי השיבושים בבקשות ההאזנה. אבל מנגד, קשה לצפות ממתכנני ההונאה שיצרפו פתק המסביר את מניעיהם. וגם אין צורך בכך. מה שיש בדו"ח מבהיר את התמונה היטב. הורביץ פירט איך מנסחי הבקשות יצרו מצג שווא כאילו טענות מופרכות הן מודיעין מהימן, איך טענו שיש לעלילות אישוש חיצוני (בדמות כתבה באתר "יאהו!", שהסתירו את העובדה כי גם המקור שלה ב"פיוז'ן ג'י־פי־אס"), ואיך קברו בהערת שוליים מעורפלת את העובדה שמקור המימון של התיק היה בקמפיין של קלינטון. במקרה אחד אף זייפו מסמך.


מאז דו"ח הורביץ, מי שמכחיש שרשויות האכיפה קשרו קשר נגד טראמפ אינו יודע מה הוא שח, או מוליך שולל במתכוון. העיתונות הליברלית באמריקה נמנית ברובה, יש לשער, עם הסוג השני. מתרגמיה בישראל, המכונים לעתים "עורכי חדשות החוץ", נמנים בדרך כלל עם הסוג הראשון. ולכן הקורא העברי עדיין סבור בדרך כלל שמדובר ב"תיאוריית קונספירציה".


אבל בינתיים הותרו לפרסום העדויות בשבועה של ראשי המודיעין ורשויות האכיפה בפני הקונגרס, עדויות שהדמוקרטים נאבקו להסתיר. בינתיים הוסר הסיווג מאינספור מסמכים, ונחשפו ממדי ההאזנות של ראשי ממשל אובמה לאנשי טראמפ. בינתיים התבררו ממדי השימוש בהדלפות לא חוקיות, ומאז היינו עדים להסחות דעת, חקירות סרק וניסיונות טיוח, שלבסוף לא צלחו.


כעת כולם מחכים לאיש הממלא פיו מים, התובע המיוחד ג'ון דורהם, שמינה התובע הכללי ויליאם בר כדי לבדוק את מקורותיה של חקירת טראמפ. דורהם כנראה לא יכתוב דו"ח. הוא יגיש כתבי אישום, וקרוב לוודאי שהם יכללו בכירים מממשל אובמה.


במערכות בחירות לנשיאות בארה"ב נוהגים שני הצדדים לשמור קלף חזק אחד לרגע האחרון. מכנים זאת "הפתעת אוקטובר". האם הרפובליקאים מקווים שדורהם יספק את הקלף הזה? לא ברור. לפי השמועות כתבי האישום יתחילו להגיע בחודש הקרוב (אוגוסט). אבל באווירת הכאוס הנוכחית, לא ברור אם אפילו עבריינות מסדר הגודל החמור הזה תזיז אנשים לכאן או לכאן. לא רק המשבר הרב־מערכתי — קורונה, מהומות, משבר כלכלי — אלא גם התפוררות השיח הפוליטי ההוגן והחלפתו בשיח שנאה של דם בעיניים, יצרו מצב שבו עבריינות חמורה של רשויות האכיפה נתפשת כנסלחת. לכן, מה שלא יקרה, המשבר העמוק של הדמוקרטיה האמריקאית לא צפוי להסתיים בנובמבר.

  • אי אפשר כרגע לפרסם תגובות או לשלוח טראקבאקים.
  • כתובת טראקבאק: http://www.gaditaub.com/hblog/wp-trackback.php?p=1122
  • תגובות ב-RSS

אין אפשר לפרסם תגובות כרגע.