גדי טאוב

מה אני אגיד לכם, אהרן ברק איבד את הטאץ'. פעם הוא ידע לעשות את זה ככה שדברים עברו מתחת לרדאר. למשל ‏כשהוא חולל מהפיכה חוקתית באמצע השבעה על רבין, ולאיש לא היה ראש לשים לב לכך שהריבונות החלה לזלוג ‏לבית המשפט. הוא ידע להתחיל לרמוז באוביטרים, ואז להעמיד פנים שהוא רק מיישם את מה שכבר מזמן מקובל ‏במשפט הישראלי. אבל הפעם, זה היה ממש בלי טאץ'. תסלחו לי שאני מייחס את זה לו, ולא לאסתר חיות, אבל מכוון ‏שעדיין יש לו לשכה בבית המשפט העליון, יש לי תחושה שלא עושים כלום בלי להתייעץ איתו, כלומר בלי שהוא ‏מחליט. ‏
‏.‏
אז הפעם הוא עשה, לדעתי טעות בחישוב. כלומר אולי הוא חישב ומצא – בטעות – שבזמן שכולם עוסקים בקואליציה ‏בצל הקורונה, ובזמן שיש הפגנות של ניצןן הורביץ וחבר פוסט-ציוניו, וכל אירגוני הקרן לדה-ציוניזציה של ישראל, ‏שמוכרים לנו בעוד קמפיין שקרי שהמסתננים מובטלים וגווועים ברעב, אולי עכשיו זה יראה לאנשים הגיוני, כצעד ‏למניעת רעב, לבטל את מה שהוא בפועל קרן הפנסיה שהם יכולים לפדות בעזיבתם את הארץ, ואז אנחנו לא נשים לב, ‏שאחרי שלוש שנים שבג"צ דן בחוק הפיקדון, שהוא עצמו הציע כתחליף למעצר מסתננים משיגי גבול, אנחנו לא נשים ‏לב שאין כאן שום דבר שקשור לרעב, אלא דבר אחר לגמרי: ביטול של האמצעי האחרון שהיה לישראל לתמרץ עובדים ‏זרים לא חוקיים לחזור הביתה. ‏
‏.‏
אבל זו היתה טעות בחישוב. מפני שכל העיניים עכשיו על בג"צ, מפני שכל אחד שמוכן להביט במציאות מבין שכמעט ‏הלכנו לבחירות רביעיות בגלל התרגיל האולטרא מתוחכם שלהם של להשאיר את האקדח על השולחן, ולא לגלות לנו ‏אם לדעתם אפשר לצפצף על חוק יסוד הממשלה ולאסור על נתניהו להרכיב ממשלה, או שכבוד יכירו בעקרון נשכח ‏בשיטת המשטר שלנו, העקרון שאומר שהאזרחים קובעים באמצעות "דמוקרטיה פרוצדורלית", כלומר בחירות, מי ‏יהיה ראש ממשלתם. ‏
‏.‏
אז התקיים פה משא ומתן קואליציוני משונה בצל בג"צ, שרק לפני שבועות אחדים ביטל גם את הפרדת הראשויות ‏ומתוך צפצוף על חוק יסוד הכנסת, החל להתערב בענייניו של יו"ר הכנסת באופן שאין לו תקדים לא בדמוקרטיה ‏הישראלית ולמיטב ידיעתי לו בשום דמוקרטיה בעולם, ודווקא עכשיו, כשכולם מבינים שכל ההנמקות החוקיות ‏המפולפלות הן רק כיסוי לעובדה שהאנשים האלה בגלימות, שלא נבחרו, חושבים שהם הריבון ושיש להם זכות לכפות ‏את טעמם וערכיהם על מדינה שלמה, דווקא עכשיו הם החליטו לתקוע לנו בעין את ההתקפה הישירה הזאת על ‏הדמוקרטיה (כלומר הצפצוף על הכנסת) ועל אופייה היהודי של המדינה (חוק הלאום מעניין אותם כמו השלג של ‏אשתקד) באמצעות ביטול בפועל של שניים מנדבכי הריבונות המרכזיים ביותר שיש לכל מדינה, היכולת שלה להגן על ‏הגבולות והזכות לקבוע מי ישתקע בה. ‏
‏. ‏
ואם חסר לכם איזה מרכיב בתזמון האיוולת שבטח נראה לשופטים מבריק מאין כמוהו, אז כל זה קורה בזמן שהם ‏עומדים לדון בעתירות שמאיימות לפרק את הקואליציה אחרי שהורכבה. בתור אחד שתמיד אמר שהאנשים חסרי ‏האחריות האלה עוד ימוטטו את בית המשפט כליל ביוהרתם הלא נתפסת, אני חייב להודות שאני כבר לא יודע אם אפשר ‏יהיה להציל את השופטים מההיבריס של עצמם, ואולי ממשלה שאחרי החירום הזה תצטרך לקום על מצע מפורש של ‏הסדרת יחסי הרשויות: ביטול בג"צ בצורתו הנוכחית כחבורת המשובטים של אהרן– המשפחה אם להשתמש בלשונו ‏‏(בית המשפט העליון הוא כמו משפחה, אמר ברק) – והחלפתו בבית דין לחוקה, ששופטיו ייבחרו בהליך פוליטי, כנהוג ‏בכל רחבי העולם הדמוקרטי, כדי שייצגו את כל קשת הדעות בציבור, ולא את כל קשת הדעות שבין ניצן הורביץ ‏לזהבה גלאון. כי אם לא נעשה את זה, אז אנחנו נמשיך להצביע ימין ומרכז, ולקבל בפועל את מועצת גדולי המשפט ‏לבית מרצ בתור שליטים שאין בילתם. במילים אחרות, אולי פעם הימין יפסיק לפחד מהצל של עצמו וממאמרי המערכת ‏של עיתונות השמאל, ויעשה סופסוף מה שהבוחרים שלחו אותו לעשות. ‏